בקטע מתוך אחד מספריה, כותבת המאמנת האגדית פאט סאמיט על חשיבות התכנון והביצוע לפי התכנון.
הרבה אנשים אומרים "אני רוצה להיות הכי טוב שיש" או "אני רוצה לזכות באליפות המדינה."
כולם אומרים את זה.
זה לא מספיק להגיד את זה, וגם לא להתכוון לזה.
אצלנו בטנסי מכוונים לקחת את אליפות המכללות כל שנה.
לכן אנחנו צריכים תכנית ממוקדת כדי לגייס שחקניות מתאימות. אנחנו צריכים לייצר אסטרטגיה לעונה, צריכים לפתח תכנית משחק לכל יריב בנפרד. אנחנו צריכים לדעת מה אנחנו עושים בכל יום ויום. לתכנן את העבודה שלנו ולעבוד עם התכנית שלנו. אי אפשר להופיע במרץ בפיינל-פור ולקחת אליפות. צריך לבוא כל יום ולעבוד בצורה שיטתית.
יש תכנית ארוכת טווח, אבל גם תכנית קצרת טווח, והכי חשוב זה לתכנן את היום-יום ולדעת מה המטרות שלך.
לי יש לוח זמנים שנתי, חודשי ושבועי, אבל אני עובדת הכי טוב מיום ליום.
לחשוב גדול, להתמקד על הקטן.
המיקוד בפרטים הקטנים זה מה שיבדיל בינך ובין אחרים.
בדקו את הלו"ז השבועי שלכם, ראו וחשבו מה אתם צריכים לבצע בשבעה הימים הקרובים.
בכל לילה, בדקו מה מתוכנן למחר.
אצלנו בטנסי, התכנית הכללית היא ה-Definite Dozen אבל אם היינו מנסים ליישם את כולם כל הזמן היינו מסיימים את היום מותשים ומפוזרים בכל הכיוונים.
לעשות דברים אחד בכל פעם זה מאבק שיש לי עם עצמי.
"הפכו את העבודה שלכם לתשוקה שלכם" אין משמעותו להתרוצץ כמו תרנגול שכרתו לו את הראש.
למקד את סדרי העדיפויות שלכם זה חשוב.