הרבה הורים חוששים שהילדים שלהם יהפכו להיות קורבן לבריונות, אבל הם לא חוששים מספיק שהילדים שלהם יהיו הבריונים עצמם.
יש פער של עשרות אחוזים בין ילדים שמודים שהם מציקים לאחרים ובין כמות ההורים שחושבים שהילדים שלהם יעשו דבר כזה. מחקרים נרחבים מראים ששליש מבני הנוער יוזמים מעשים בריוניים.
חשוב להדגיש #1 - אלה לא תמיד אותם ילדים. בריונות היא לא עניין של כן-או-לא אלא עניין של מתי. יש ילדים שהופכים להיות בריונים יותר מוקדם ויש יותר מאוחר, יש כאלה שמתחילים ואז מפסיקים, יש כאלה שממשיכים שנים, יש כאלה שעושים זאת פעם ב…
חשוב להדגיש #2 - לא כל הבריונים יודעים שהם כאלה. לפעמים הם חושבים שככה זה ומותר ורק עושים צחוקים והקורבן בטח לא נפגע ומה הוא כזה רגיש וכו'...
מהי בריונות?
מדובר בעיקר בענייני מעמד וכוח.
אני חזקה אז אני אראה לכולם כמה אני יותר חזקה ממך וכמה אתה חלש.
אני אשפיל אותך, יום אחרי יום, עד שכולם יידעו מי שולטת פה.
בריונות יכולה להיות בקשר לתכונות חולפות כמו ביגוד, אבל היא אפקטיבית מאוד דווקא כשהיא מתייחסת לתכונות שהקורבן לא יכול לשנות כמו מגדר, מוצא, תכונות גופניות ותכונות מנטליות (שקט מדי, מופנם וכו').
ולא כל מעשי הבריונות הם פיזיים. הם יכולים להיות גם חברתיים כמו חרם והפצת שמועות.
ילדים לא תמיד יודעים איך להביע את הרגשות שלהם, אז לפעמים המוצא שלהם הוא נקמות קטנות או פגיעות מאחורי הגב.
בתקופה בה אנחנו חיים, בריונות-רשת (Cyber-bullying) היא תופעה שמתחילה להתרחב. יותר קל לפגוע באדם כשאנחנו לא חשופים באמת להשלכות של המעשים שלנו.
קורבנות של בריונות יכולים לסבול מדיכאון וחרדה ועלולים בסבירות גבוהה יותר לפגוע בעצמם בהמשך החיים.
אסטרטגיות לחינוך ילדים לא להיות בריונים:
#1 לדבר על בריונות.
הורים ומחנכים שמציבים גבולות ומדברים עם הילדים הם הורים שהילדים שלהם בסבירות פחות גבוהה לעשות דברים מהסוג הזה.
הורים שבטוחים שאין מה לדבר כי ברור שזה רע והילד שלהם לא יעשה כזה דבר - בסבירות גבוהה יותר שהילד שלהם יעשה כזה דבר.
זכרו, זה שאנחנו חושבים שבריונות זה רע (נכון…?) לא אומר שהילדים כבר יודעים את זה או מבינים שהמעשים שלהם הם בריונות. צריך לדבר איתם על זה, שוב ושוב.
ילדים צריכים להבין שבריונות היא לא מה שהם עשו, אלא מה שהצד השני חווה והבין מהם. אם הצד השני מרגיש נפגע וזה קורה מצדכם שוב ושוב באופן מכוון, אתם בריונים. אם אתם לא שמים לב ופוגעים במישהו, אבל אחר כך מבינים ומפסיקים, אתם לא בריונים. לא כל הילדים מבינים ולא כל הילדים מפסיקים.
לא תמיד אפשר לעצור בריונות. לפעמים אני חושש להיפגע בעצמי. אבל לדעת שבריונות מתרחשת ולא להגיד שום דבר זה להיות שותף לבריונות.
מה כן אפשר לעשות? להיות נחמדים לקורבן אחרי האירוע. לשבת איתם. להקשיב להם. לשחק איתם. יש לזה יותר משמעות משאנחנו יכולים לדמיין.
#2 ללמד את הילדים שלנו על כעס.
בהרבה מקומות בעולם אנחנו מלמדים בנים שזה בסדר להוציא כעס (ככה זה ילדים) ובנות שהן צריכות להיות מנומסות ותרבותיות. בנות שרבות או מתווכחות נחשבות אגרסיביות (בקטע רע) והיסטריות. תפקידנו כהורים לעזור לילדים ולילדות שלנו להבין את הרגשות שלהם ולהצליח לבטא אותם בצורה מועילה.
להגיד להם "להירגע" לא עוזר. זה מלמד אותם שצריך לשמור רגשות בפנים ולהחניק אותם. מותר לבטא רגשות, אבל צריך לדעת איך ותפקידנו להגיד לילדים מה מקובל.
#3 לדעת מה לעשות אם הילד/ה שלך מתבריינ/ת.
הדבר הראשון הוא לשאול את הילד/ה מה קרה. זה לא אומר לקבל כל מה שהם אומרים בתור אמת מוחלטת, אבל חשוב לקבל את נקודת המבט שלהם. אם אנחנו מאמינים לכל מה שהילד/ה שלנו אומר/ת, אנחנו בבעיה.
הדבר השני הוא להגיד להם בצורה ברורה מה הציפיות שלנו. למשל, לא לצחוק על ילדים אחרים. גם לא "בצחוק", כי מה שמצחיק בעיניהם יכול לפגוע במישהו אחר. להזכיר להם כמה הם נפגעו כשעשו את זה להם.
#4 לפעול אם הילד/ה שלך נפגע מבריונות.
אם שמעת שהילד/ה שלך עבר/ה דבר כזה, הדבר הראשון הוא לבקש עוד פרטים. כמה שיותר, יותר טוב. אם יש תיעוד (בכתב או בוידאו) הכי טוב. צריך פרטים וצריך הקשר לפני שמתפרצים על אנשים אחרים.
האינסטינקט הראשוני הוא להתקשר להורים של הילד/ה הפוגע/ת. עדיף שלא. בעיקר אם אתם לא ממש מכירים לפני כן.
גם לא כדאי להגיד לילד/ה שנפגע להילחם בחזרה. זה לרוב לא נגמר כמו בסרטים… המחקר אומר שרוב הילדים שמנסים להיאבק בבריונים בסוף חווים עוד יותר בריונות.
אם הילד/ה חווה בריונות-רשת, כדאי לצלם מסך וכדאי ללמד את הילד לעשות את זה גם כן. מומלץ גם להציע לילד לחסום את הבריון ולדווח עליו.
לפעמים בבית הספר היסודי אפשר להיעזר במורים או ביועצת. הילד/ה לא תמיד ירצו שההורים שלהם יתערבו או שהמורים יתערבו, אבל צריך להסביר להם שאפשר לעשות את זה בעילום שם, וחשוב שכל המבוגרים האחראיים יידעו.
הפוסט הבא בקרוב.
