כשאוניברסיטת דיוק חיפשה מאמן, בובי נייט המליץ על ששבסקי: "הוא אדם עם תכונות אופי נהדרות. יש לו את כל התכונות הטובות שלי ואף אחת מהתכונות הרעות שלי."
ששבסקי היה יכול לקבל את התפקיד באיווה סטייט, אבל העדיף לחכות לדיוק. המנהלים החליטו למנות מאמן שהם התקשו לבטא את השם שלו ושהפסיד יותר מאשר ניצח באוניברסיטה קטנה.
"איך אומרים את השם שלי? השחקנים בדרך קוראים לי Coach K." אמר ששבסקי.
"מאייתים את זה K-r-z-y-z-e-w-s-k-i אבל לא אכפת לי שתקראו לי Coach K. השחקנים קוראים לי ככה, אבל הם חייבים ללמוד לאיית את שם המשפחה שלי לפני שהם מסיימים את הלימודים" הוא אמר במסיבת העיתונאים והוסיף שהוא לא הופתע שקיבל את התפקיד, ושהוא מתאים.
"למדתי מכמה מאמנים בקריירה הקצרה שלי. אני לא אותו אדם כמו בובי נייט. אני חושב שהעקרונות שהוא מלמד הם טובים, אבל זו טעות לנסות להיות מישהו אחר."
לאמן בליגה בה דין סמית' שלט ללא עוררין היה קשה. הם היו שונים לחלוטין.
סמית' לא היה מקלל. ששבסקי היה מקלל כמו מלח שיכור. סמית' היה דמוקרט, ששבסקי היה רפובליקני. סמית' התנגד למלחמת ויאטנם. ששבסקי התכונן להילחם בה. סמית' עישן כמו קטר. ששבסקי ראה בעישון סימן לחולשה.
במשחק הראשון ביניהם סמית' הגיע ללחוץ את ידו של ששבסקי כמה שניות לפני הסיום וששבסקי אמר לו שהמשחק עדיין לא נגמר. רוי וויליאמס, אז עוזר של סמית', חשב לעצמו שהמאמן החדש הזה של דיוק נראה ממש לחוץ, אבל גם שהוא תחרותי ושהוא צדק, המשחק באמת עדיין לא נגמר…
כששחקן של ששבסקי איחר למשחק והסביר לו שהוא היה באירוע עם חבר קונגרס שארגנה האחווה שלו באוניברסיטה ושזה היה חשוב יותר בסדר העדיפויות מאשר משחק כדורסל, ששבסקי הבין את החשיבות החברתית עבור השחקן שחום העור, ונתן לו יותר דקות משחק מבדרך כלל.
בתקופה הראשונה דיוק הפסידו והאוהדים דרשו שההנהלה תפטר את ששבסקי. הם קראו לו לוזר ובטלן ואפס.
הוא קם בבוקר אחרי כל הפסד, צפה בוידאו וחשב מה אפשר לעשות יותר טוב. הוא לא האשים ולא ירד על אחרים.
המשחקים הראשונים בין דיוק לבין היריבות הגדולות צפון קרוליינה וצפון קרוליינה סטייט נגמרו בהפרש ממוצע של 19 הפרש לרעת דיוק. אבל אפילו זה לא הייתה הבעיה הכי גדולה. מה היא הייתה?
מסתבר שבמייק ששבסקי היה עדיין קצת יותר מדי בובי נייט.
הוא היה צועק, הוא היה אינטנסיבי, זה הרגיש אישי.
זה לא היה משפיל אבל זה היה קשה מאוד, ובטח לא כיף, להתאמן ככה.
"אם אתם הולכים לפטר אותי," אמר ששבסקי למנהל שלו, "תן לי זמן לדאוג לעוזרים שלי לעבודות אחרות."
גם כשהוא היה במצב הכי קשה שמאמן יכול להיות בו, הוא חשב על אחרים.
המנהל לא חשב על זה בכלל. הוא כבר אמר לתורם חשוב שהוא לא רוצה את הכסף שלו יותר בגלל שהתורם אמר לו להעיף את הפולני הזה. הוא נתן לששבסקי את החוזה שלו וביקש ממנו לקרוא אותו בקול רם.
כשששבסקי הגיע לחלק בו זה חוזה ל-5 שנים הוא עצר אותו ואמר לו: "חודשיים לפני סיום החוזה אנחנו ניפגש במשרד שלי ונדבר על ההמשך. לא לפני זה."
המנהל גם התקשר לבובי נייט ושאל מה הוא חושב שצריך לעשות עם כל הביקורת. נייט אמר למנהל בלי להסס שיאריך לששבסקי את החוזה, זה ישתיק את כולם.
המנהל קרא לששבסקי למשרד שלו כדי לדבר איתו. ששבסקי כבר התחיל להסביר והמנהל אמר לו שהוא חושב שהקהל לא יודע כמה הוא טוב בתור מאמן, שהעיתונים טיפשים מדי כדי לנסות להסביר להם כמה הוא טוב בתור מאמן, ושהוא חושב שגם ששבסקי עצמו עדיין לא מבין כמה הוא טוב בתור מאמן.
ואז הוא נתן לששבסקי חוזה חדש לעוד 5 שנים.
בהדרגה כולם הבינו כמה טוב ששבסקי.
שחקנים טובים התחילו להגיע. הקבוצה התחילה לנצח.
הקבוצה הגיעה ל-7 פיינל פורים, אבל (תמיד יש אבל) לא הצליחה לזכות באליפות.
"תאשימו אותי," אמר ששבסקי. "אני הדבר שמשותף לכל הקבוצות האלה."
למרות האמון מההנהלה ששבסקי עדיין היה לחוץ. כמה עיתונאים צעירים מהאוניברסיטה קיבלו גישה לאימונים של הקבוצה וכתבו כתבה שלא בדיוק החמיאה לשחקנים או לששבסקי. ששבסקי זעם. הוא לא הבין איך אפשר לקבל גישה מלאה ולכתוב כזו כתבה. הוא איים עליהם שלא יוכלו להיכנס יותר למשחקים ולאימונים.
המנהל שלו יזם פגישה להרגיע את הרוחות ולהסביר מה קרה, וששבסקי נכנס וצעק על הסטודנטים וקילל אותם. כולם ידעו שהוא יכול לצעוק, אבל אף פעם לא ראו אותו ככה. הוא דאג למורשת שלו.
פגישה נוספת נקבעה ללא השחקנים, וששבסקי אמר לעיתונאים הצעירים שהוא מתחרט על השימוש בקללות ועל הנוכחות של השחקנים, אבל שהוא עדיין עומד מאחורי התוכן של הדברים שלו. הוא אמר שלא יגביל את הגישה שלהם אבל לא התנצל.
