דמיינו איך זה להיות חלק מחברה בה אנחנו לא "עובדים" או "מבצעים" אלא "מתאמנים".
מתאמנים: מנסים משהו, יומיום (או לפחות מספר פעמים בשבוע), בתשומת לב רבה כדי להשתפר בו.
לא נדרשים מאיתנו כל הזמן ביצועים, אלא רק תשומת לב ורצון ללמוד ולהתקדם.
יש אנשים שמכניסים אותם לתפקיד חדש והם אומרים "אוי לא אני ממש גרוע בזה."
אנשים כאלה לא יתקדמו הרבה בחיים ובטח לא ייהנו מהם. יש אנשים שמנסים להתחמק ויש אנשים שרוצים להתפתח.
כאשר שותפים לשיחת בוקר נפגשים, יש שני חלקים לשיחה
1. איוורור - פריקה של כל הדברים המעצבנים בבית ובעבודה.
2. שיפור - עזרה זה לזה בדברים בהם כל אחד רוצה להתקדם.
המטרה היא לא פתרון בעיות, אלא עזרה לאנשים להתקדם.
אם ה"מאמן" עוזר לקולגה לפתור בעיה, הוא מגדיל את הסיכוי שהבעיה תצוץ בהמשך. אם הוא עוזר לאדם שחווה את הבעיה, הוא מקטין את הסיכוי שהבעיה תעלה שוב.
באחת החברות, כל חבר נדרש להציג מצגת של 5 דקות על התרומה שלו לחברה - לרווחים שלה או לתרבות שלה.
חברים אחרים מדרגים את המצגת ונותנים משוב. לפעמים המשוב לא נעים, אבל כאן אומרים את האמת.
החברים לומדים להציג גם כישלונות ולא רק הצלחות.
יישור קו לגבי כוונות הוא כלי רב ערך.
ההבנה שכולנו פה בשביל אותה מטרה - לעשות דברים קשים יחד וללמוד מהם - זאת אסטרטגיה שהופכת את החיים לפשוטים יותר.
לא יותר קלים, כי כאן עושים דברים קשים, אבל יותר פשוטים.
חברות מסוימות משתמשות במעגל - בדיוק כמו קבוצות ספורט.
בין חלקים שונים ביום העבודה הם מתכנסים למספר דקות ומחליפים ביניהם רעיונות, מידע ומשוב על איך הדברים הלכו עד עכשיו ומה אפשר לעשות יותר טוב בהמשך היום.
הפרקטיקות האלה (Practices - ממש כמו אימון!) עוזרות לפתח אנשים:
החצנה של קשיים ובעיות. כשאחרים יודעים שקשה לי, הם יכולים לתמוך ולעזור.
חיבור של הקשיים האישיים עם הקשיים של החברה. כשאני מתפתח אני גם עוזר לחברה להתפתח.
אנחנו מתמקדים בתהליכים ולא בתוצאות. התוצאות מגיעות כי אנחנו מתפתחים.
כולם מתפתחים, כל הזמן. כל יום, כל שבוע, כל חודש יש דברים שעלינו לעשות כדי להמשיך להתפתח.
