דוראנס חיפש מנטור. הוא רצה להשתפר, ואחד המאמנים הטובים אי פעם היה במורד המסדרון.
הוא ביקש לפגוש את דין סמית'. הכול היה מאורגן. הכול היה רשום. השחקנים ידעו מה הולך לקרות עוד לפני האימון. העוזרים ידעו מה התפקיד שלהם בכל תרגיל. הם ניהלו רישום מי מנצח בכל תחרות ובכל משחק.
זה נתן לדוראנס השראה והוא הבין מה צריך לקרות באימונים אצלו מאותו רגע והלאה.
עוד על דין סמית' והאימונים שלו בלחיצה כאן.
אפריל הייתה נוראית.
היא נתנה בראש לכל השחקניות בגיל שלה, עברה משם לשחקניות שמבוגרות ממנה בשנה, הביסה גם את שחקניות השנה השלישית והשמידה לחלוטין את הבוגרות.
הגישה שלה הייתה מתנשאת ובריונית. שחקניות פנו לדוראנס ושאלו אותו מה הוא הולך לעשות בנוגע אליה.
"לשכפל אותה", הוא ענה ואז שאל:
"אתן רוצות שנעביר אותה ליריבה שלנו? אתן רוצות לשחק נגדה?"
השחקניות העדיפו לשחק איתה בקבוצה ולא נגדה…
"תתחילו לשחק כמוה ואנחנו נהיה בסדר," סגר דוראנס את הדיון.
לא כל השחקניות כמוה. למעשה, רובן לא.
לכן דוראנס מספר את הסיפור של אפריל שוב ושוב.
רוב הנשים מחונכות מגיל צעיר לשיתוף פעולה. ילדות מבינות מגיל צעיר שחברות נמצאת גבוה יותר בסדר העדיפויות מאשר ניצחון. וזה נכון עבור החיים עצמם.
אבל כדי לנצח משחקי כדורגל, צריך לרצות לנצח משחקי כדורגל, ולהיות מוכנות לעשות הכול בשביל זה.
דוראנס רוצה שכל שחקנית תהיה בטירוף על כל תרגיל כאילו זו אליפות העולם.
האם לנצח בתרגיל הזה זה חשוב? לא. אבל האם זה משנה? כן!
שחקנית מגיעה ל-UNC אחרי שהייתה הכי טובה בתיכון שלה, כנראה אפילו הכי טובה במדינה שלה, וזה לא מזיז לאחרות.
הן מפרקות אותה.
עד שהיא לא תוכיח שהיא יכולה להיות טובה ב-UNC, היא עוד לא הרוויחה כלום.
כשאחת השחקניות בנבחרת ארה"ב הפסידה משחק, המאמן שלה עקץ אותה ואמר לה "ב-UNC אתן בדרך כלל רק מנצחות, איך זה מרגיש להפסיד?" והיא ענתה לו, "קואץ', ב-UNC אני מפסידה כל יום באימון."
שחקניות ב-UNC מגיעות למשחק והן סוף סוף יכולות להפסיק לפרק אחת את השנייה, אז הן מוציאות את כל השמחה והתסכול על היריבה המסכנה.
ב-UNC האווירה הייתה "אם את לא יכולה להתגבר, את בחוץ". לא היה צורך בפסיכולוג ספורט. הן היו על הקצה, חלק נפלו ממנו, אבל אלה שנשארו היו קשוחות ונטולות פחד.
"לכולן יש יכולות ברמה הזאת," אומר דוראנס. אבל לא כולן מוכנות להשקיע את כל מה שצריך כדי להביא את היכולות האלה לידי ביטוי.
"מי שמשקיעה בעצמה גם בין האימונים תוכל להפוך להיות יוצאת דופן. ככה הופכים ליוצאי דופן."
בתחילת כל עונה דוראנס משתדל לקבוע משחקי חוץ אצל היריבות הכי חזקות.
הוא רוצה שכשיגיע הזמן להתחרות על אליפות, הקבוצה שלו תדע שהיא כבר התחרתה מול היריבות האלה במגרש הרבה יותר מאתגר.
הוא גם מנסה לקבוע רצפי משחקים שלא יאפשרו לשחקניות להתאושש ויגרמו להן להפסיד. לא תמיד זה עובד, והן מנצחות בכל זאת, אבל קל זה לא.
"ברוב המקומות זה קול להיות עצלנית," אומר דוראנס. זה קול למרוד ולהגיד "אני לא עושה את זה."
"אצלנו יצרנו תרבות בה זה לא קול להיות לא בכושר. וזו אחריות כל אחת לעזור לאחרות."
