דרך החשיבה הדומיננטית אוהבת לחלק את הכדורסל לחלקים.

טכניקה בנפרד, יכולת גופנית בנפרד, יכולת מנטלית בנפרד.

בתוך הטכניקה: כדרור בנפרד, קליעה בנפרד.

בתוך הקליעה: קודם יד אחת, אחר כך יד שניה, אחר כך לאט מתרחקים וכו'.

‍

דרך החשיבה הדומיננטית טוענת שיש דרך "נכונה" לעשות דברים והמטרה של המאמנים היא לעזור לשחקנים להגיע לטכניקה הנכונה או לביצוע הטקטי הנכון או לביצוע הגופני המושלם.

‍

בשנים האחרונות יש עלייה בכמות ההתייחסות ל-skill acquisition.

במילים פשוטות - איך בני אדם "רוכשים מיומנויות."

למרות שהספרות המחקרית מצביעה בבירור כבר 50 שנה בערך שאימונים חוזרניים - כאלה בהם השחקן צריך לבצע הרבה חזרות בדיוק מאותו מקום ולשחזר בדיוק את אותה הפעולה - הם בתחתית הרשימה של דרכי אימון מועילות, בכל זאת אימונים כאלה שולטים.

‍

הרבה מאמנים יודעים להגיד שהם לא צריכים תיאוריה כדי לגבות את העשייה שלהם.

האמת היא, שיש להם תיאוריה.

אם הם חושבים ששימוש בשמיניות או בצעדי הגנה ללא מתקיף אלה תרגילים שעוזרים להשתפר, אז הם ודאי יודעים להגיד איך התרגילים האלה עוזרים להשתפר.

לא בטוחים?

עדיף לעבור להשתמש בתיאוריה שיש לה גיבוי מחקרי של כמה עשרות שנים לגבי מה הדרכים הכי טובות ללמוד.

‍

מחשבה ראשונה היא שהגיע הזמן לוותר על החלוקה המלאכותית בין החלקים השונים של הארגון, המועדון או המשחק.

סקאוטינג, אימוני קבוצה, אימונים אישיים, יכולת גופנית, פיזיותרפיה, הנהלה - כולם משפיעים זה על זה וכולם צריכים להיות על אותו קו ולשתף פעולה ברמה יומיומית כדי לקדם את השחקנים והקבוצה.

‍

מועדונים וארגונים משקיעים מאות אלפי / מיליוני דולרים כדי לעזור לשחקנים להתפתח ולקבוצות לנצח.

במי הדולרים האלה בקושי מושקעים?

במאמנים.

היינו מצפים שמומחים ברכישת מיומנויות יעבדו בכל ארגון או מועדון שמכבד את עצמו, כי - כן כן - המטרה לעזור לשחקנים ולקבוצה לרכוש מיומנויות.

עם כתיבת הספר ב-2024 יש רק קבוצת NBA אחת עם מאמן כזה, ואין קבוצות יורוליג או NCAA שמעסיקות אדם שזה תפקידו.

‍

שאלתם את עצמכם פעם למה אנחנו מאמנים כמו שאנחנו מאמנים?

‍

התשובה הבסיסית והקלה ביותר להבנה היא "ככה למדנו".

תשובה מהסוג הזה הייתה יכולה להיות מספקת אם לא הייתה לנו יכולת להתקדם או להשתנות בתחומים אחרים בחיים שלנו.

אנחנו כבר לא משתמשים בטלפון חוגה (וכמעט לא בטלפון קווי). אנחנו כבר לא מכבסים בנהר.

זה שעשינו פעם משהו (והוא עבד! היטב!) לא אומר שנמשיך לעשות אותו עד סוף החיים.

רכשנו טלפונים ניידים. רכשנו טלפונים חכמים. למדנו להפעיל אותם. רכשנו מכונות כביסה. למדנו להפעיל אותן.

האם זה שפעם השתמשנו בטלפון חוגה ועכשיו אנחנו מחליפים לטלפון נייד חכם הופך אותנו לגרועים? למיושנים? לא. פעם, ככה עשו כולם. היום עושים אחרת.

‍

אבל אנחנו מנצחים, ודאי תגידו.

יופי!

אם היינו מביאים 20 אינסטלטורים בינוניים והיינו עושים תחרות מי מתקן ראשון את הנזילה, אחד מהם היה מנצח.

ככה זה תחרויות. יש מנצח.

זה לא אומר שהם לא יכולים להשתפר במקצוע שלהם. זה לא אומר שאין אחרים שעושים את התפקיד במיומנות גדולה יותר.

‍

אבל תראו איזה שחקנים גידלנו פעם, ודאי תגידו.

שחקנים מעולים!

אין לנו אפשרות לפעול ביקום מקביל כדי לגלות האם השחקנים האלה היו יותר טובים אם היינו מאמנים אחרת, אז לא נדע.

אין לנו אפשרות לפעול ביקום מקביל כדי לגלות אם שחקנים שפספסנו בשיטת האימון של פעם היו יכולים לפרוח ולהיות מעולים גם הם.

אולי יכולנו לגדל שחקנים טובים עוד יותר. אולי יכולנו לגדל כמות אפילו גדולה יותר של שחקנים מעולים.

‍

האם יש דרך אחרת, טובה יותר, ללמד ולאמן כדורסל?

האם אפשר להכשיר מאמני כדורסל בדרך מבוססת מדעית שמשתמשת בידע עדכני?

האם כמאמנים אנחנו יכולים לנצל את הזמן שלנו כדי ללמוד כישורים חדשים ולהשתפר במקצוע שלנו?

התשובה לשאלות האלה, לכולן, היא כן.

‍

‍

הפוסט הבא בלחיצה כאן.