1994 הייתה שנה קשה.
חילופי נשיאים באוניברסיטת דיוק, בעיות לימודיות של השחקנים, המחשבות אחרי האולימפיאדה (1992) עם נבחרת החלומות על התאמתו ל-NBA. ששבסקי בחר להישאר בדיוק ולטהר את האווירה. הוא החליף מאדידס לנייקי, עוד דבר שעלה לו בצרות, ואז גם החלו כאבים בהמסטרינג, שבסופו של דבר התבררו כפריצת דיסק. הוא עבר ניתוח.
הוא היה צריך לנוח 6-12 שבועות. יומיים אחרי השחרור מבית החולים הוא כבר ניהל ישיבת צוות אצלו בבית ושבוע אחר מכן חזר לאימונים.
"זאת הייתה טעות טיפשית ושילמתי עליה ביוקר."
1995 הגיעה, וששבסקי היה מותש.
כמה שנים קודם לכן דין סמית' כתב לו, מיד אחרי הזכייה של ששבסקי באליפות הראשונה שלו: "אם אתה חושב שזה היה גרוע קודם, חכה מה יקרה עכשיו."
סמית' צדק. ששבסקי היה במצב רע. הוא שכב בזמן אימונים על כורסה מיוחדת, בקושי הלך זקוף. מיקי אשתו כבר לא הייתה יכולה יותר. הם היו נשואים 25 שנה, והיא מעולם לא עמדה בדרכו בכל הימים הארוכים והחודשים העמוסים. מוסר עבודה כמו של בעלה לא היו הרבה. אבל הוא הגזים.
בבוקר ה-6 בינואר הוא קם בבוקר וחזר למיטה. קם שוב, התקלח וחזר למיטה. קם פעם שלישית, התגלח וחזר למיטה. קם פעם רביעית, התלבש וחזר למיטה. הוא נראה בן 80.
מיקי קבעה לו תור לרופא לשעה 14:30. היא העירה אותו והודיעה לו על התור.
ששבסקי צעק עליה. יש לי אימון! אנחנו נוסעים לשחק אצל ג'ורג'יה טק! אני חייב ללכת!
זה היה רגע האמת שלה בתור אשתו.
"מייק, אף פעם לא איימתי עליך ככה, אבל אתה צריך לבחור - הכדורסל או אני. אם לא תגיע לפגישה שלך ב-14:30 אצל הרופא, אני אדע במי בחרת."
הוא הגיע לרופא עוד לפניה.
הרופא אמר לו שהוא מאשפז אותו בגלל הגב והתשישות. שיודיע לצוות ולשחקנים שהוא לא מגיע לג'ורג'יה טק.
ששבסקי בחיים לא פספס אימון או משחק. ההורים שלו לא פספסו יום עבודה. בצבא לימדו אותו להתגבר.
הגוף והראש שלו לא עמדו בזה. הוא הודיע לשחקנים.
השחקנים היו בהלם. הוא היה הכול. הוא כתב אימונים, הוא נזף, הוא חיבק, הוא הכין, הוא ניהל, הוא הגיע לפניהם ונשאר אחריהם. ועכשיו הם יהיו בלעדיו? אבל הם ראו איך הוא נראה - הוא נראה כמו המוות - והם הבינו.
שבועיים לאחר מכן, כאשר רצף ההפסדים של דיוק כבר עומד על 6, ששבסקי הודיע רשמית שהוא לא יחזור לאמן עד סיום העונה. הוא לא רצה שכולם יישארו בחוסר וודאות בשבועות הבאים, בחודשים הבאים. הוא מצפה 100% מחויבות מעצמו והתשישות שלו לא מאפשרת את זה.
חודשיים לאחר מכן הוא כינס מסיבת עיתונאים שהביאה אנשי תקשורת מכל מקום כאילו הוא עכשיו השיג שלום במזרח התיכון.
הוא אמר שהוא מתכנן לחזור לעונה הבאה, שהוא לא היה צריך להתנהג כאילו הוא בן 24, שהוא צריך בעתיד לתת יותר משימות לצוות שלו ולעשות פחות בעצמו ושהוא צריך לשנות את סדר העדיפויות שלו. "אני עדיין אהיה אינטנסיבי, אי אפשר לאמן בלי להיות אינטנסיבי, אבל אני אהיה יותר חכם. הגיע הזמן להיות יותר אנושי, במקום להיות האדם הזה שמספיק הכול." הוא אפילו שכר יועץ לניהול זמן.
השנה לאחר מכן עברה חלפה בצורה טובה וששבסקי, למרות הצעות נוספות מה-NBA, קיווה לחתום על חוזה ארוך טווח בדיוק.
הפוסט הבא בקרוב...
