קחו שני ילדים באותה משפחה. יודעים מה, אפילו תאומים.
האם שניהם למדו לזחול או ללכת בדיוק באותו גיל?
הם נולדו לאותם הורים, חיו באותו בית, הלכו לאותו גן ובית ספר. ועדיין, אחד התחיל ללכת בגיל 11 חודשים ו-3 ימים, והשני בגיל שנה ו-6 ימים.
ככה זה גם עם מיומנויות מוטוריות אחרות.
לא כולם לומדים אותו הדבר, ולא כולם לומדים הכול.
יש כאלה שלומדים מהר לזחול אבל לוקח להם יותר זמן ללמוד ללכת, ויש כאלה שאצלם זה ההיפך.
יש כאלה שיותר קל להם לרוץ אבל יותר קשה להם למסור ביד שמאל, ויש כאלה שההיפך.
היינו רוצים שלמידה של מיומנות תהיה כמו בסרט מטריקס, שם גיבור הסרט לומד אמנויות לחימה על ידי הכנסת מידע אלקטרוני לראש שלו:
אבל זה לא ככה =]
למידה לא מתרחשת בקו ישר וצפוי, היא מלאה בעליות וירידות והתזמון של למידת כל מיומנות שונה בין בני אדם.
איך מיישמים עקרונות של למידה לא לינארית, בקצרה:
1. מעצבים סביבות למידה שמייצגות את מה שקורה במשחק עצמו.
2. אימון שדורש מהשחקנים/ות להתמודד עם שומרים והחלטות.
3. תפעול של אילוצים ומגבלות (מותר/אסור לכדרר, חובה/כדאי לסיים ביד שמאל, אפשר לחדור רק לרווח כפול, מותר לקבל רק מחוץ לקשת או בצבע וכו').
4. אפשרות לגיוון תנועתי. אין דרך אחת שמתאימה לכולם, אין טכניקה מושלמת.
5. מיקוד תשומת הלב לתוצאות של הפעולה (מה קרה לכדור, מה ההטעייה עשתה לשומר) ולא לתנועות הגוף עצמן. פחות הנחיות "רובוטיות" והנחיה כמו בפלייסטיישן.
אפילו עוד יותר בקצרה:
תפקיד המאמנ/ת הוא עיצוב סביבה בה כל אחד יכול לפעול בדרך שהוא חושב שאפשרית, להחליט החלטות עבור עצמו בהתאם למגבלות ולמצב ולשים לב לתוצאות ולהשלכות של הפעולה.
למשל, כשאני מאמן ואני אומר לשחקנים שעכשיו מותר לקבל את הכדור רק מחוץ לקשת או בצבע, אני לא מכריח אותם לעשות שום דבר.
יש כאלה שיעמדו, יש כאלה שינסו להשתחרר, יש כאלה שירוצו כל הזמן ויקוו שימסרו להם בזמן. יש כאלה שיגידו "אל תמסור לי אני לא בקשת עדיין", יש כאלה שיעשו כאילו הם רוצים לקבל בקשת ויתנו ספרינט לסל.
מה כן יקרה? אחרי מספיק אימונים, הריווח יהיה טוב מאוד כי הם לא יעמדו בחצי מרחק, בגלל שהם רגילים שאסור לקבל שם את הכדור.
למשל, כשאני אומר שמותר לחדור רק לתוך רווח כפול, אני לא מכריח אותם לחדור. אני גם לא מכריח אותם לעמוד בצורה מסוימת על המגרש. הם יכולים למסור ולחתוך, לבצע פלאשים אל מרכז הצבע, וכמובן לרוץ למתפרצות.
אבל מה קורה? הם רוצים גם לחדור, אז הם לומדים איך לייצר רווח כפול אחד לשני, כדי שאפשר יהיה לחדור.
ההגבלות יצרו מוטיבציה לביצוע של אלמנט שלא היה מוכר או טבעי, והם לומדים לעשות את זה בהקשר של המשחק.
השלב הבא הבא הוא לא להגיד "מותר רק" אלא להגיד "סל מחדירה לרווח כפול = 8 נקודות". במשחק בו כל סל אחר = 2 או 3, שמונה נקודות זה המון. מוטיבציה.
בהקשר הזה, מיומנות היא לא משהו שאתה "רוכש".
מיומנות היא תוצאה של המפגש שלך עם הסביבה והיכולת שלך לפעול בתוכה בצורה שתשיג את התוצאה הרצויה.
הסביבה כל הזמן משתנה, וספורטאים מיומנים מסוגלי להתאים את עצמם לסביבה ולמצוא פתרונות.
האימון שלנו צריך להיות סביבה חיה ומתעדכנת של בעיות ואתגרים שהשחקנים צריכים לפתור.
אנחנו שואלים אותם מה כדאי, מנסים לעזור להם להבין איך להשיג את זה, ויוצרים סביבת אימון שדורשת החלטות, מתמודדת עם יריב, ויש בה מוטיבציה לפעול.
