מומחיות עוזרת לנו לפתור בעיות, אבל לפעמים פתרון טוב מפריע לנו למצוא פתרון מצוין.
בשנת 1942, חוקר בשם אברהם לוצ'ינס ערך ניסוי כדי לראות כיצד מומחיות משפיעה על פתרון בעיות.
לוצ'ינס ביקש מהמשתתפים לפתור סדרה של בעיות שבהן עליהם להגיע לכמות מים רצויה באמצעות שלושה כדי מים בגדלים שונים.
הפתרון ל-5 הבעיות הראשונות היה זהה:
מלאו את B, השתמשו ב-B כדי למלא את C פעמיים, ואז השתמשו במים שנותרו ב-B כדי למלא את A פעם אחת.
בבעיות 6 ו-7, הנוסחה הזו עדיין עבדה, אבל היה פתרון הרבה יותר פשוט:
מלאו את A, השתמשו ב-A כדי למלא את C פעם אחת.
המשתתפים הפכו להיות מותנים לפתרון של 1-5, השתמשו באותה נוסחה, ופספסו לגמרי את הנתיב הפשוט והיעיל יותר שהיה אפשרי ב-6 ו-7.
הם גם לגמרי התבלבלו מ-8 שדרש פתרון אחר לגמרי.
מעניין שלמשתתפים שהתחילו בבעיה 6 לא היה קושי לפתור את בעיות 6-10 עם הדרך היעילה ביותר.
בניסוי אחר, עשרות שנים לאחר מכן, שניסה לבדוק את האפקט, השתמשו החוקרים באינפרה אדום כדי לבדוק את המבט של שחקני שחמט בזמן פתרון בעיה.
שחקני השחמט המומחים אפילו לא הסתכלו(!) לאזור שהיה יכול להניב מט במספר מועט של מהלכים, והפנו את המבט רק לאזור בו היה ממוקם פתרון מוכר עבורם.
הם אמרו שהם חיפשו פתרונות נוספים, אבל הם אפילו לא הפנו את מבטם לאזור הרלוונטי.
מה אנחנו מסיקים מהאפקט הזה?
ניסיון ומומחיות יכולים להעיב על יכולת פתרון הבעיות שלנו.
זה נקרא אפקט Einstellung.
זה מצביע על כך שניסיון ומומחיות יכולים למעשה להיות שליליים בנסיבות מסוימות, כי הם עלולים לגרום לנו להיכנס כברירת מחדל לפתרון בעיות לא יעיל שמבוסס על מנטליות של "ככה תמיד עשינו את זה".
ההשפעה הזו חמורה במיוחד בחברות גדולות ומבוססות, שבהן "ידע מוסדי" זוכה לעתים קרובות להערכה ותגמול.
אם אתם נתקלים בבעיה שבה פתרונות יצירתיים עשויים להביא לתוצאות לא שוות זו לזו, שווה לשקול אם פתרון ברירת המחדל הוא באמת הנכון.
תמיד יהיה פתרון "ברור" שהוא פשוט, ברור ושגוי לחלוטין.
כדאי להימנע ממלכודת המומחיות: מומלץ להאט את הקצב ולשקול אם "איך שתמיד עשינו את זה" היא באמת הדרך הטובה ביותר.
