לפוסט הקודם מהספר - על מייקל ג'ורדן - לחצו כאן.

‍

דניס רודמן:

דניס רודמן על החוויה שלו בבולס: "אתה צריך שיהיה לך את זה בכל קבוצה. מאמן שעוזר לך להרגיש בבית, שאתה מרגיש איתו בנוח, שאין לחץ להיות מישהו שאתה לא."

אתה אומר שאפשר להיות ילד רע ועדיין להיות מחויב למשחק ולהוות דוגמה לילדים?

"כן. אני עושה כל מיני דברים על המגרש, אבל אתם לא תשמעו עליי מרביץ לאנשים מחוץ למגרש, או מתנהג בצורה לא מכובדת. אני יודע ליהנות, אבל אני מחויב למשחק ולחברים שלי לקבוצה."

‍

ג'ורדן היה יכול לנבוח על רודמן כשהוא היה מאבד שליטה, ורודמן אהב את זה. אם נביחה מג'ורדן לא עזרה, ג'קסון היה מזמן אותו למשרד שם ג'קסון, ג'ורדן ופיפן היו מדברים איתו ומיישרים איתו קו מחדש. רודמן תמיד רצה להיות חלק מהמנהיגים בקבוצה, והם היו משתמשים בזה לעזור לו. "דניס, אתה לא יכול להתנהג ככה, אחרים בקבוצה מסתכלים עליך ולומדים ממך שטויות."

‍

כשרודמן היה בשיחות עם קראוס וג'קסון על הצטרפות לבולס, ג'קסון שאל אותו למה הוא לא הסתדר עם המאמנים הקודמים שלו. "הם כולם רצו להיות חברים שלי."

ג'קסון ענה לו :"אני בן 56, אתה בן 34, אתה יושב פה עם שיער ירוק ועגילים בתחת, אין לנו שום דבר במשותף. אני אעזוב אותך בשקט.

הם החליטו שאפשר יהיה לצרף את רודמן.

‍

במשחק האימון הראשון הוא זרק כדור ליציע וקיבל טכנית. כולם הסתכלו על ג'קסון לראות איך יגיב.

ג'קסון צחק.

"הוא מזכיר לי את עצמי כל כך".

הגישה הייתה "בוא ניתן לו להוציא את זה ויאללה בוא ננצח."

‍

"דניס רודמן רוצה שיאמנו אותו," סיפר טקס ווינטר. "זה מה שטוב בו. הוא אהב את תשומת הלב ורוצה להשתפר." ולא רק הוא, כל החברים שלו לקבוצה היו כאלה וזה מה שהפך אותם לקבוצה הגדולה שהם היו. "הייתי מאמן את כולם. לא עניין אותי מי היה בא. אם הם באים, אני אאמן אותם."

האוטוביוגרפיה של דניס רודמן - רע כמו שמתחשק לי - בלחיצה כאן.

‍

פיל ג'קסון:

לג'קסון נמאס שכל התקשורת יושבת להם באימונים. הוא רצה זמן שיהיה רק של הקבוצה.

עם המעבר לאולם האימונים החדש, הוא ביקש שיתקינו מסך ענקי כדי למנוע צפייה של אחרים באימון.

זה עזר למייקל להפוך להיות יותר מחובר, כי הוא היה מוקף רק בשחקנים ובצוות המאמנים. 

‍

"פיל הגיע לקבוצה עם פילוסופיית חיים מגובשת. הוא יודע שכדורסל זה לא הדבר הכי חשוב בעולם, אז הוא לא לוקח את עצמו כל כך ברצינות. הוא אוהב שהשחקנים פותרים בעיות בעצמם, אז הוא נותן להם את המושכות. מצד שני, כשהוא רואה שהם מאבדים שליטה, הוא אוסף אותם. אני מעריך את השקט שלו. אם אני הייתי מאמן ראשי כבר הייתי משתגע," אמר טקס ווינטר על פיל ג'קסון.

‍

אמר מייקל ג'ורדן:

"אף פעם לא הייתי צריך שמאמן ירגיע אותי. אני אוהב את פיל. אני חושב שהוא מגיע עם פילוסופיה מסוימת לגבי איך צריך לשחק, במשך השנים התחלנו לכבד זה את זה. אני לא רוצה שמאמן יבוא וישאל אותי "אתה רוצה לעשות ככה או ככה?" זה לא נותן לי מוטיבציה. זה לא מאתגר אותי."

‍

כל הפוסטים הקשורים לפיל ג'קסון - בלחיצה כאן.

‍

‍הפוסט השלישי מתוך הספר - על התרבות של הבולס וגם על קובי בראיינט - בלחיצה כאן.