נתחיל מכך שילדים קיללו, מקללים ויקללו. זה טבעי. אי אפשר למנוע את זה מהם.
נמשיך מזה שילדים שיקרו, משקרים וישקרו. גם זה טבעי. אי אפשר (ואנחנו לא רוצים) למנוע את זה מהם.
הילדים מחקים אותנו, המבוגרים שאחראיים עליהם. אבל, גם אם אנחנו לא מקללים אף פעם (נכון…?) הם ישמעו קללות מילדים אחרים, ממבוגרים אחרים, מטלוויזיה, מיוטיוב ובעצם, מכל מקום. ואיפה הם יבדקו איך הקללות עובדות? נכון, אצלנו.
הם מנסים קללות ושקרים אצלנו כי הם סומכים עלינו שנגיד להם מה כדאי ומה לא, במה מותר להשתמש ומה לא.
ההתפתחות הקוגניטיבית של ילדים מאפשרת להם להפסיק להיות אנוכיים ולהתחיל לשים לב שאחרים חושבים אחרת מהם.
אם אחרים חושבים אחרת, ולכל אחד יש נקודת מבט שונה, אפשר לספר לאנשים דברים שונים, ולגרום להם להבין את נקודת המבט שלנו. אפשר גם לשקר להם - כדי להתחמק מעונש, למשל - ולגרום להם לחשוב משהו שלא קרה. אם הילדה יודעת שאני עדיין לא יודע שהיא שברה את החלון, היא יכולה לשקר לי ולמנוע ממני לדעת מה קרה באמת. צריך מוח מתפקד בשביל זה: להבין נקודות מבט, להסתיר את האמת, לתכנן מציאות אחרת, לספר עליה, ולהיות מוכן לענות לשאלות עליה בצורה עקבית ובלי להסס. יופי של מוח!
מצד שני, אם היו מפותחים עד הסוף, הם לא היו מרגישים צורך לשקר, בהכרח. הם היו מתנצלים ומתקנים את החלון.
ילדים משקרים לא רק כדי לברוח מעונש, אלא גם כדי להרוויח דברים.
"אפשר עוגיה?"
אכלת עוגיה היום?
"לא."
וגם כדי לא לפגוע באחרים. שקרים לבנים הופכים להיות יותר פופולריים ככל שמתבגרים ומרגישים צורך להשתלב בחברה או לבנות מערכות יחסים.
ובכל זאת, למרות ששקרים וקללות נחשבים נורמליים והם חלק מההתפתחות, אנחנו לא רוצים שהילדים ישקרו ויקללו כל הזמן.
אסטרטגיות לחינוך ילדים לא לשקר או לקלל:
#1 לזהות מה הסיבות לשקרים ולשמש דוגמה אישית.
הילדים משקרים כי הם רואים אותנו עושים את זה. דברים קטנים. להגיד לסבתא שאהבת את המתנה. להגיד לאבא שהחביתה הייתה טעימה. להגיד שהכול בסדר. ילדים משקרים יותר כשהם רואים מבוגרים משקרים.
הם משקרים כדי להתחמק מעונש? צריך לחשוב על העונשים שלנו - מתי, כמה ועל מה - כדי לגרום להם לרצות לספר לנו את האמת. הם צריכים לדעת שיהיו השלכות אם הם עשו משהו לא כשורה, אבל שהשקר עצמו הוא גם דבר שאפשר להיענש עליו. עדיף לספר את האמת זו רק הצהרה. צריך להיות גב מאחוריה. גם אם אנחנו לא מרוצים ממה שהם עשו, אם הם אמרו את האמת לגבי זה, הם צריכים לדעת שיש לזה משמעות.
ילדים גם לומדים טוב יותר אם נספר להם מה הרווח שיכול להיות להם בזכות אמירת האמת. אנחנו לא רוצים לאיים מה יקרה אם הם ישקרו, כי אז נצטרך להשתמש באיום שלנו, ולא תמיד נדע כשהם משקרים. אם הם יידעו מה הם מרוויחים כשהם אומרים את האמת, הם ירצו לומר את האמת בתדירות יותר גבוהה.
מצד שני, אנחנו רוצים ילדים כנים אבל לא גסי רוח.
זו אחריותנו להסביר להם מתי זה נימוס או הוקרת תודה להגיד שאהבת את המתנה, ומתי זה שקר.
האם אנחנו בעצמנו מבינים מה ההבדל בין הדברים? אני מקווה שכן.
#2 להגיב בקור רוח, לשאול שאלות ולהסביר איך מילים יכולות לפגוע.
כמה שפחות תשומת לב לקללות, יותר טוב. אם הילדים שמים לב שהמילה מושכת עניין או תגובות, הם ישתמשו בה יותר.
לא לצעוק עליהם. לא לשטוף להם את הפה בסבון… מה כן?
"זאת מילה מעניינת. איפה שמעת אותה? אתה יודע מה היא אומרת?"
"לא כולם אוהבים את המילה הזאת, אבל אפשר להשתמש בה כמה שאת רוצה בחדר שלך."
"אנחנו לא משתמשים במילה הזאת אף פעם, היא פוגעת מאוד באנשים ששומעים אותה."
"אני מבין שאתה כועס, אבל לא משתמשים במילה הזאת גם כשכועסים. אפשר במקום זה [אופציות אחרות]"
רוב המילים יכולות להיות בשימוש בהקשר המתאים. זו אחריותנו ללמד את הילדים מה אומרים, מתי ולמי.
שקרים יכולים לפגוע גם בילדים שמשקרים. אם הילד משקר לגבי הצורך לצאת לשירותים, אז הוא צפוי לקבל מגבלת שירותים של פעם אחת, ואם הוא משקר לגביה, לא תהיה לו פעם שנייה כשהוא באמת יצטרך…
אם הילד רוצה לצאת לסיבוב אבל אומר שהוא צריך למלא מים, מגבלה של יציאות למלא מים תעשה את העבודה. רוצה לצאת לסיבוב קצר? אין בעיה, רק תגיד שזו המטרה.
#3 להיות פתוחים ושקופים לגבי החיים האלה.
האם לספר לילדים על היום הנוראי שהיה לי? האם להגיד להם שנשפך לי מיץ על כל הרצפה?
כן. ככל שאנחנו משתפים יותר, הילדים ישתפו יותר.
כשהילדים מבינים שאפשר וכדאי לשתף גם כשקורים דברים לא מוצלחים, הם יעשו את זה בעצמם בתדירות יותר גבוהה.
ככה לומדים שמשפחות - ובהשלכה לזה, קבוצות ספורט - משתפות דברים זה עם זה ועוזרות לפתור בעיות.
