ציטוטים ותובנות מרפאל נדאל - אחד מהטניסאים הגדולים אי פעם וספורטאי ענק.
רפאל נדאל כתב אוטוביוגרפיה שפורסמה ב-2011, והספיק מאז לזכות בעוד 12(!) תארי גראנד סלאם ומדליית זהב אחת במשחקים האולימפיים.
מעניין אם יוציא עוד ספר בהמשך, ובכל מקרה, כמה ציטוטים ותובנות מהספר:
נדאל אדם שאוהב להיות בשליטה על כל דבר, אבל מכיוון שאי אפשר לשלוט בכל דבר, הוא משקיע כל מה שהוא יכול כדי לשלוט בהיבט של החיים שלו שהוא יכול לשלוט בו - שחקן הטניס.
אומר נדאל על הדוד שלו טוני שאימן אותו במשך שנים ארוכות:
"הוא לימד אותי לסבול. להתמיד. להתמודד עם כל מה שבא מולי, להתגבר על חולשה ועל כאב, לדחוף את עצמי לסף שבירה אבל לא לוותר. אם לא תלמד את השיעור הזה, הוא אמר, בחיים לא תהיה ספורטאי ברמה הכי גבוהה."
"אם העבודה שאני עושה היא קלה, אני לא אחווה הרבה סיפוק ממנה. ההתרגשות מהניצחון היא ביחס ישר למאמץ שאני משקיע לפני כן. אם אתה מתאמץ באימון גם כשקשה לך ולא בא לך, אתה תוכל לנצח משחקים גם כשקשה לך. זה מה שמפריד בין שחקנים טובים למצוינים. ההכנה שלך."
"מה שמשותף לי ולספורטאים אחרים ברמה גבוהה זה התחרותיות. שנאתי להפסיד כשהייתי צעיר. קלפים, כדורגל בחצר. הייתי מתעצבן ממש. אני עדיין מתעצבן ממש. גם את הדודים שלי זה הפתיע, הייתי כזה ילד חמוד אבל ברגע שהיה מתחיל משחק הייתי הופך לשד קטן."
"אבא שלי ואני זוכרים אירוע מהילדות שהראה כמה אנחנו שונים ביחס שלנו לטניס שלי.
הפסדתי לילד שלא הייתי צריך להפסיד לו. אני זוכר, זה היה 3-6 3-6.
היה שקט באוטו, ואבא שלי ניסה לעודד אותי. "זה לא נורא, אל תרגיש רע, אי אפשר תמיד לנצח. היה לך קיץ נהדר עם החברים שלך. אי אפשר שהכול יהיה מושלם."
ואני בכיתי. אז לא הייתי בוכה אף פעם, ובכיתי.
כל הכיף הזה לא מכפר על ההרגשה שאני מרגיש עכשיו, אמרתי לו. אני לא רוצה להרגיש ככה יותר בחיים.
אבא שלי למד משהו עליי באותו יום, והיחס שלי לטניס קיבל תפנית.
התאכזבתי שלא נתתי הכול. שלא עשיתי הכי טוב שלי.
ישבנו במסעדה ולא ממש דיברנו כבר, אבל שנינו הבנו שחצינו גשר כלשהו מצד אחד של החיים שלי לצד אחר."
"אני לא רואה סיבה לעשות ספורט כלשהו (גם לא גולף, למשל) אם אתה לא נותן הכול.
ככה זה גם עם טניסאים שמתאמנים איתי. הם טוענים שאני לא נותן להם זמן להתחמם, להיכנס לעניינים.
נכון, אני מתאמן כל יום ודורש מעצמי הרבה, אבל אני לא מרגיש שאני מקריב. לא מכרתי את נשמתי לטניס. חברים הלכו למסיבות, ואני נהניתי להתאמן בטניס. אני לפעמים יוצא לרקוד עם חברים וחוזר ב-6:00 בבוקר, אבל באופן כללי אני מרגיש שבחרתי את הבחירות שמתאימות לי."
קרלוס מויה, מבכירי הטניסאים הספרדיים ומבכירי הטניסאים בעולם, שיחק מול נדאל כשנדאל היה בן 16 ומויה בן 26.
"ראיתי מולי ילד שהיה חם כבר מההתחלה, ולא שיחק טניס גדול, אבל היה עליון עליי ברמה המנטלית בצורה ברורה. הוא היה מוכשר, אבל מעל הכול הוא היה מרוכז, מקצוען, ממוקד ברמה אחרת ממני. וזה אני אומר לך בתור מישהו שכבר זכה בתואר גראנד סלאם אז. כשנפגשנו ברשת בסיום המשחק הוא אמר לי "מצטער"."
"כשזכיתי בתואר הגראנד סלאם הראשון שלי בצרפת, הבטתי ליציע וראיתי את כל המשפחה שלי מתחבקת וזורחת מאושר. הבנתי שכל השנים האלה של עבודה קשה השתלמו, ושהניצחון לא היה שלי בלבד. הוא שייך לכל המשפחה שלי."
"לפשל זה חלק מהמשחק, אבל לפעמים זה מועיל יותר להפסיד נקודה בגלל טעות של עצמך מאשר בגלל שהשחקן השני היכה ווינר. אני הייתי מחויב לשחק התקפי. לפעמים מחטיאים."
יש לי מאמן שנמצא איתי כשטוני לא יכול להיות (בערך 40% מהזמן).
יש לי את הרופא שלי שנמצא איתי מגיל 14 ומכיר אותי ואת הספורט היטב.
יש לי את מאמן היכולת הגופנית שלי שנמצא בקשר עם הרופא ומבצע את ההוראות שלו.
ויש את טיטין, שאני לא יודע אם ההיעדרות שלו תשפיע על הביצועים שלי, אבל היא בטוח תשפיע על השמחה שלי. הוא הפיזיותרפיסט שלי, אבל פיזיותרפיסטים יש הרבה. את החברות שלו אף אחד לא יכול יהיה להחליף.
אני מאמין גדול בהמשכיות. כמה שאפשר להשאיר את הצוות שלי איתי לאורך יותר זמן, אני חושב שככה יהיה לי יותר טוב.
"לפעמים שואלים אם ספורטאים גדולים נולדים ככה או גדלים ככה באימונים. רפאל למד ששני הדברים נכונים. כישרון לא יעזור אם אתה לא מתאמן ואם אין לך תשוקה אתה לא תגיע לשום מקום. התשוקה של רפאל להמשיך ללמוד ולהמשיך להשתפר היא סופר-אנושית."
זה לא משנה אילו תרגילים נדאל עושה.
מה שמשנה זו העוצמה ואינטנסיביות שהוא מביא לכל אימון. גם לאימונים שהוא לא רוצה לקום אליהם. יש לו מטרה והוא פועל עבורה.
"טניס זה כמו לפתור מקרי חירום אחד אחרי השני, לפעמים במשך חמש שעות. אף החלטה היא לא אותו הדבר כמו הקודמת, ויש מאות כאלה לאורך משחק. שחקן שמסוגל לא להתלהב יותר מדי מנקודה נהדרת ולא לגרור במוחו נקודה שכבר אבודה, זה השחקן שינצח בסוף. לא משחק אחד, לא שניים. טורניר ועוד טורניר. רפאל נדאל מוכן לשחק. זו ה-תכונה שלו."
"ההפסד ב-2007 הפך אותי לחזק יותר.
ראיתי שהמשפחה שלי חוששת ביציע, אבל אני ידעתי שלא יקרה לי במערכה החמישית מה שקרה לי במערכה הרביעית.
אני אגיש סרבים חזקים. אני לא אחשוב על ניצחון במשחק, אני אחשוב על ניצחון בנקודה הקרובה.
אני אתן לאינסטינקטים שלי להשתלט. אני אתן לכל אלפי השעות שהתאמנתי לעשות את העבודה שלהן."
הביטוי "una buena cara" משמעותו "פנים טובות" בספרדית.
הכוונה היא לפרצוף ממוקד ורציני שמסגיר כמה שפחות רגשות שליליים ומשקף גישה של התמדה ושל משמעת.
זה לא עניין של נימוסין. להראות עצבים או פחד גורם לעצבים או לפחד, דבר שמשפיע גם על הגוף.
במילים אחרות, אם אתה שומר על פנים טובות, יש יותר סיכוי שדעתך לא תוסח מנקודה מדהימה בה זכית או מהחטאה איומה שפספסת.
יש לך יותר סיכוי להתמקד ברגע הנוכחי, בנקודה הבאה.
תמיד קדימה.
