קצת לפני המשחק האחרון של כל שחקנית בצפון קרוליינה, אנסון דוראנס מקריא לה מכתב שהוא כתב עליה.
למרות שהוא בילה 4 שנים בלומר לה שזה לא מספיק, ההוא לא מספיק, שהיא לא מספיקה, הוא בעצם מנסה לגרום לה להבין שמה שיש בתוכה הוא מה שמספיק.
וכשהוא כותב לה על תכונה אחת שלה שבולטת לו - וזו אף פעם לא תכונה שקשורה למגרש - הוא רוצה שהיא תדע כמה הוא מעריך אותה.
למה אנסון דוראנס כל כך תחרותי?
כי הוא תמיד רצה לנצח, אבל היה כל כך קטן פיזית, שאם הוא לא היה תחרותי בצורה קיצונית, לא היה לו סיכוי.
אפילו אחותו הייתה יותר גדולה וחזקה ממנו. פעם הוא חזר הביתה והשוויץ שניצח בתחרות אגרוף. אחותו, בתגובה, נתנה לו אגרוף והפילה אותו לרצפה.
אנסון דוראנס גדל בהרבה מקומות.
באתיופיה הרביצו לו כי היה לבן.
בארה"ב שנאו אותו כי התיידד עם שחורים.
כשהיה צעיר הוא לא ידע מה זה אירוניה, אבל הוא הרגיש שמשהו פה לא בסדר.
בבלגיה, דוראנס הצעיר וחבריו שיחקו משחקי מלחמה.
הם תכננו, לקחו סיכונים, שיתפו פעולה וכשתפסו אותם ולקחו אותם בשבי, הם למדו לקחת אחריות על הטעויות שלהם.
דוראנס היה מנהיג ששילב התלהבות והומור בצורה שגרמה לכולם ללכת אחריו. הוא היה קטן פיזית, אבל הנוכחות שלו הייתה ענקית.
עם סיום הלימודים בתיכון הוא החליט שהוא רוצה ללכת ללמוד באוניברסיטה של הצבע בווסט פוינט. אמא שלו לא הסכימה. ללמד אנשים להרוג זה את זה לא היה נראה לה רעיון טוב. דוראנס ויתר.
שני מאמני כדורסל מהגדולים ביותר למדו בווסט פוינט: מייק ששבסקי ובובי נייט.
לחצו כאן כדי לקרוא תובנות מתוך אחד הספרים שכתב ששבסקי.
לחצו כאן כדי לקרוא על בובי נייט.
דוראנס הצטרף לאוניברסיטת צפון קרוליינה (UNC), ובשבוע הראשון שלו האחראי על החוגים שאל אותו באיזה חוגי ספורט ירצה להשתתף. דוראנס אפילו לא הסתכל על הרשימה.
הוא אמר: "בכולם. אם אתה רוצה לנצח, תרשום אותי לכל סוגי הספורט." האחראי חשב שהוא צוחק, אבל הוא לא צחק.
דוראנס היה תחרותי ולמרות הגובה שלו, חיפש כל יתרון שהיה לו כדי לנצח. הוא לא רימה ולא חרג מהחוקים, הוא לא ניסה לפגוע באחרים. הוא נהנה מהתחרות.
כשהתקבל בשנה השנייה לנבחרת הכדורגל של UNC, הוא התחיל בתור חלוץ אבל לא הבקיע הרבה. הגולים שלו היו לחטוף כדור ממגן ולדחוק את הכדור לשער, בדרך כלל אחרי שכבר נפל עם הפנים לתוך הבוץ.
כשהפך להיות קשר אחורי הוא מימש את היכולות שלו.
"יכולתי לרוץ לנצח. איפה שהכדור היה, שם אני הייתי. לא יכולתי לעבור שחקן ולבעוט מ-40 מטר לחיבורים, אבל חילצתי כדורים כמו ענק והייתי בכל מקום." לא הרבה עברו את דוראנס במגרש, אבל כשמישהו עבר אותו הוא היה צריך להשאיר חתיכת רגל מאחור בתור מס.
דוראנס היה כל כך נייד שהיה היחיד שהמאמן הירשה לו לשוטט במגרש לאן שהוא רוצה, כמו יוהאן קרויף.
עוד על יוהאן קרויף מתוך הספר Barca בלחיצה כאן.
שנה לפני שסיים את התואר, דוראנס הבין שבעוד שנה הוא יצטרך להתחיל לפרנס את עצמו, ולקח את עצמו בידיים. ממוצע הציונים שלו השתפר, והוא אפילו גילה, להפתעתו, שלא רק שהרוויח תואר בפילוסופיה, אלא קיבל גם תואר באנגלית.
מרוב שנהנה לקרוא ולקח קורסים שקשורים, הוא הרוויח מספיק נקודות זכות לתואר באנגלית.
בפגישתם האחרונה אמר לו הפרופסור "אולי אף פעם לא תהיה עשיר, אבל החיים שלך יהיו עשירים."
