אסטרטגיות מבוססות מדעית להורות טובה יותר מהגן עד התיכון.
הקדמה קצרה:
הורים רוצים שהילדים שלהם יהיו בני אדם טובים.
יותר מאשר שהם יהיו חכמים, בעלי מוסר עבודה גבוה או מצליחים בבית הספר - בני אדם טובים.
אותם הורים לא תמיד מתנהגים בצורה שתאפשר לילדים שלהם להפוך להיות בני האדם הטובים שהם היו רוצים לגדל.
הם מתנהגים בצורה סקסיסטית, מתעלמים מהערות גזעניות, פורקים עצבים על חפצים ועל בני אדם אחרים ולפעמים אפילו חושבים שלהיות נחמדים עלול לפגוע בילדים שלהם בעתיד.
למה צריך ספר כדי להגיד לכם איך לגדל את הילדים שלכם?
כי כולנו רוצים לעזור לילדים שלנו לגדול להיות בני אדם טובים, אבל לא לכולנו יש זמן לחקור, למצוא אסטרטגיות וליישם אותן.
אפילו מחברת הספר מתוודה בפתיחה שבזמן שהיא הייתה עסוקה בכתיבת הספר היא הרגישה איך היא נהיית לחוצה עם הילדה שלה וחסרת פנאי עבורה - בדיוק ההיפך ממטרת הכתיבה של הספר. אז אין פה עניין של הטפת מוסר אלא של ניסיון אמיתי לעזור ולקדם את היומיום של כמה שיותר הורים.
1. איך לגדל ילדים פחות אנוכיים.
ילדים הם יצור אנוכי.
הם לא רוצים לחלוק את הלגו שלהם. הם לא שואלים אותך מה שלומך כשאתה חוזר הביתה מהעבודה. הם רואים דברים רק מנקודת המבט שלהם.
ילדים צעירים עדיין לא פיתחו Theory of mind. הם - קוגניטיבית - לא מסוגלים להבין איך אדם אחר מרגיש או מה נקודת המבט שלו.
ביחד עם ההתפתחות המוחית של הילד/ה, זו אחריות ההורים ואנשי חינוך אחרים לעזור לילדים להבין מה האדם שמולם חושב, מרגיש, חווה ומתכוון.
קושי שני שעלול להתעורר הוא הורים שמפחדים שאם הם ילמדו את הילדים שלהם לחלוק, הילדים שלהם יישארו בלי כלום. הורים מסוימים מעדיפים שהילד שלהם יקבל, לא ייתן.
האמת, כרגיל, היא באמצע. אנחנו לא רוצים לגדל בני אדם חסרי עמוד שדרה שמחלקים כל מה שיש להם ונותנים לאחרים לרמוס אותם. אנחנו גם לא רוצים ילדים אנוכיים שלא יודעים לחלוק. אפשר לתת לאחרים חלק קטן ולשמור לעצמי כמה שאני רוצה.
בנוסף לזה, לתת לאחרים גם הופך את מי שנותן לשמח יותר.
היכולת לעזור או לדעת שתרמתי היא מרכיב חשוב בצמיחה של אדם שיודע שהוא על עצמו שהוא אדם טוב.
אסטרטגיות לגידול ילדים פחות אנוכיים:
#1 לדבר עם הילדים על רגשות, ולעזור להם לווסת אותם.
לשחק משחקי דימיון ומשחקי תפקידים עם הילד/ה: דמייני שאני ילד חדש שעבר לפה עכשיו מעיר אחרת. איך אני מרגיש? מה חסר לי? מה את יכולה לעשות כדי לגרום לי להרגיש יותר טוב?
וויסות וזיהוי רגשות הן מיומנויות חשובות. הן קשורות להצלחה בלימודים, היכולת לתחזק מערכות יחסים יציבות, היכולת להיות שמחים, ועוד.
למשל, כשהילדה פוגעת באחיה הצעיר, לא מספיק לנזוף בה או להעניש אותה. צריך להסביר לה מה היא גרמה לו להרגיש ואיך היא יכולה לשנות את ההרגשה הזו.
עוד בתחום הזה הוא הכרה ברגשות של הילד/ה.
זה בסדר שהם כועסים. הם רשאים להיות מתוסכלים.
לא כל התנהגות שנובעת מהרגשות האלה היא מקובלת - אסור להם לפגוע באחרים רק בגלל שהם כועסים - אבל אנחנו צריכים ללמד אותם שמה שהם מרגישים הוא מקובל.
#2 ליצור אפשרויות לילדים לעזור לנו ולאחרים.
למשל, אפיית עוגיות.
ברור שיהיה יותר קל לאפות בעצמנו (או לקנות…) אבל המטרה שלנו היא לא עוגיות. המטרה שלנו היא ילדים שיודעים לעזור ורוצים לעשות את זה. צריך לאפשר להם ללכלך כדי שהם ילמדו לנקות. צריך לאפשר להם לעשות בלגן כדי שהם ילמדו לסדר. ילדים רוצים לעזור ולהיות חלק מהעולם של המבוגרים. רק צריך לספק להם הזדמנויות.
לתת להם אפשרות לעזור יעבוד יותר טוב מאשר להכריח אותם. כשהם בוחרים לעזור, אפילו שזה הדבר הכי קטן, הם מקבלים את התחושה שהם בני אדם שעוזרים. אם מכריחים אותם, הם מרגישים שהמבוגר גרם להם לעשות משהו. אם נציע הרבה (גם אם הם מסרבים לחלק מההצעות) יהיו להם יותר הזדמנויות לעזור.
#3 לתאם ציפיות בקול רם, בתור משפחה (או קבוצה).
צריך להיכנס לראש של הילדים. אנחנו כבר יודעים למה חשוב לעזור ואיך אפשר לעשות את זה. הילדים שלנו - עדיין לא.
זו אחריותנו ללמד אותם למה עוזרים, איך עוזרים, מתי, למי ועוד.
אותו הדבר עם רגשות - הם לא יודעים שהם אמורים לשלוט במעשים שלהם כשהם כועסים. הם בסך הכול פורקים תחושה לא נעימה.
זו אחריותנו ללמד אותם.
ילדים אוהבים לעזור למי שעוזר להם ומפרגן להם על העשייה שלהם, אבל לא תמיד הם יודעים שאנחנו עוזרים להם.
יש ילדים שחושבים שהעשייה היומיומית שלנו היא חלק מהעבודה שלנו. הם לא רואים אותנו מקפלים את הכביסה שלהם. הם לא רואים אותנו הולכים לקנות בחנות את הלחמניה שהם אוהבים. זה פשוט מופיע אצלם בארון. אנחנו יכולים להסביר להם ולשתף אותם בדברים שאנחנו עושים עבורם כדי שהם ירגישו טוב, ולשתף אותם במה הם יכולים לעשות כדי שאנחנו נרגיש טוב.
