זה פרק 9 מתוך הספר Coaching better every season.

לחזרה לתפריט המרכזי עם כל הפרקים עליהם כתבתי, לחצו כאן.

‍

9. Coach effectively on game day - לאמן ביעילות במשחקים

תחרות גורמת לאנרגיה עצבנית או מתוחה אצל מאמנים לעתים קרובות.

‍

כל מאמן צריך לפתח גישה לתחרות שמסתדרת עם האישיות שלו ועם הערכים המובילים שלו.

איך עושים זאת? אפשר לענות על השאלות הבאות:

1. כמה אני צריך להתערב בזמן תחרות לעומת כמה אני יכול להתבונן בשקט ולתת לספורטאים/ות להתמודד בעצמם?

2. אילו אסטרטגיות הכנתי כדי לבצע התאמות בזמן משחק, להתמודד עם מכשולים וקונפליקטים ולאזן שינויי מומנטום?

3. איך אני מתכונן לתקשר עם הספורטאים בזמן פסקי זמן, הפסקות או בין משחקים/תחרויות?

4. באילו רוטינות אשתמש אחרי תחרות כדי לוודא שהספורטאים/ות ואני לומדים מהתחרות, נשארים יציבים מנטלית ורגשית ומתאוששים פיזית בצורה הטובה ביותר?

‍

אובר קואצ'ינג (over coaching) מתייחס לתופעה בה מאמנים אומרים יותר מדי ולא מאפשרים לספורטאים לחשוב או להרגיש עבור עצמם וגם לא להתמקד בביצועים של עצמם.

גרג פופוביץ' אמר פעם שהוא למד לסתום את הפה יותר. לפעמים להיות בשקט ולתת לשחקן לשחק זה יותר חשוב מאשר להיות "מר מאמן" וללמד אותו כל מיני דברים בזמן משחק.

‍

כמובן, לא צריך לסתום את הפה 100% מהזמן. מאמנים מעולים יודעים להתבונן, לעודד וללמד.

1. להתבונן:

לצפות בספורטאים בשקט ולחפש הזדמנויות לתרום על ידי התאמות טקטיות או ניצול חולשות של היריבה, תשומת לב לעייפות אצל הספורטאים והתנהגויות שראויות למחמאות.

2. לעודד:

לתמוך בספורטאים על ידי תשומת לב לפעולות רצויות גם ברמת הביצוע וגם ברמת התהליך.

3. ללמד:

לספק תזכורות ולתת משוב בנוגע לביצועים הטכניים, הטקטיים והמנטליים של הספורטאים בזמן הפסקות בתחרות (מחצית, כשהם על הספסל, ועוד).

‍

כל תחרות מתחילה כשהספורטאים מגששים ולומדים את היריבה. נטיות התקפיות, יכולות גופניות, חולשות ועוד. בחלק הזה על המאמנים לצפות ולרשום (מעשית או מנטלית) דברים שהיריבה עושה כדי שיוכלו לעזור לקבוצה לבצע התאמות.

המאמנים המעולים יודעים מה לחפש והם לא עסוקים כל הזמן בלהגיד ולכוון, אלא משקיעים זמן גם בהתבוננות כדי לדעת איך לכוון ומה לומר.

מחקרים הראו שמאמנים מצליחים נותנים עד 50% פחות פידבק לספורטאים שלהם בזמן תחרות מאשר מאמנים פחות מצליחים או פחות מנוסים (16).

מיינדפולנס הוא תחום חשוב בהיבט הזה, כי היכולת להיות נוכח ולשים לב למה שקורה עכשיו (ולא רק להגיב למה שקרה) היא משמעותית ביכולת של מאמנים לעזור לקבוצתם.

‍

מאמנים מנוסים יודעים מראש מה הם מחפשים אצל הספורטאים שלהם ומה הם מחפשים אצל היריבה, ולכן לא נסחפים בסערת התחרות אלא מסוגלים להתבונן בצורה רגועה ובראש שקט.

במקומות מסוימים המאמן מגיע עם כרטיסייה מיוחדת ליריבה הספציפית בה יש מידע על ספורטאים יריבים ועל אסטרטגיות בהן הם משתמשים.

‍

מאמנים מנוסים משבחים שחקנים שעושים דברים לא רק עם הכדור. עזרה בהגנה. תנועה ללא כדור. זכייה בכדורים אבודים. התגברות על אירוע שעלול להיות מעצבן או מעורר מחלוקת. ספורטאים צריכים עידוד כשהם מבצעים היטב והתוצאה לא מגיעה מיידית.

מאמנים שמעודדים תהליך ולא רק תוצאות עוזרים יותר לספורטאים. ספורטאים שמקבלים תמיכה על המאמץ שלהם מדווחים לא רק על ביצועים משופרים אלא גם על יותר הנאה ויותר מאמץ ומדרגים את המאמנים שלהם כיותר טובים.

מאמנים צריכים לשים לב לעודד גם את הספורטאים שלא תמיד מצליחים לבצע היטב. אין צורך לשקר, אבל כדאי ורצוי למצוא סיבות לפרגן גם לאלה שלא תמיד מצליחים. אלה שיושבים על הספסל צריכים לדעת שהם עשויים בכל רגע לעלות לשחק והם צריכים להיות ממוקדים ומוכנים לבצע את התפקיד שלהם. אם לא הצלחנו למצוא משהו להחמיא עליו במהלך התחרות, בעיקר עבור אלה שלא קיבלו הרבה הזדמנויות, טוב נעשה אם נמצא הזדמנות אחרי המשחק.

‍

כשאנחנו מחליטים כן לתת משוב או לנסות ללמד משהו, מומלץ לא להעמיס יותר מדי מידע ולא להסיח את דעתם של הספורטאים בצורה קיצונית.

תקשורת איכותית כוללת את השם של הספורטאי/ת, מסר קצר וממוקד וככל האפשר אישור של הספורטאי/ת על קבלת המסר. גרג פופוביץ' מסכים: אפשר מדי פעם להגיד להם משהו, לקחת פסק זמן או לבצע חילוף, אבל כדי להגיע לפסגה השחקנים צריכים לקחת אחריות.

צעקות לכיוון השחקנים בזמן שהם מבצעים פעולה היא לא אסטרטגיה טובה.

אם נזכיר להם דברים שהם למדו וכבר התאמנו עליהם, ניצור אצל הספורטאים תחושה שהם מוכנים ושיש להם את הכלים שדרושים כדי להתמודד בזמן התחרות הנוכחית. זה יעזור להם לביטחון שלהם בעצמם וגם בנו.

כשלוקחים ספורטאי הצידה במטרה לתת לו משוב בתחרות, טון הדיבור, אוצר המילים ושפת הגוף צריכים להיות דומים לאימון. כשהם שומעים מסר דומה שמועבר בצורה מוכרת, יש יותר סיכוי שהם יגיבו למידע שמועבר בצורה חיובית. וגם אז, חשוב לתת להם רק מידע ממוקד שיעזור להם באותו הרגע. אם ניתן להם מידע חדש שהם יתקשו לעבד באותו רגע, נפגע באוטומטיות שאנחנו מנסים ליצור וניצור חוסר ביטחון, חשש וספק.

‍

איזון שינויי מומנטום וביצוע התאמות.

מומנטום פסיכולוגי הוא דבר שמאמנים צריכים להתייחס אליו. מדובר בהרגשה שהביצועים משתנים בכיוון חיובי או שלילי בבת אחת.

לצערנו, ספורטאים שמים לב מהר מאוד למומנטום שלילי אבל לא מצליחים לנצל מומנטום חיובי באותה מידה שהם נכנעים לשלילי.

אם נלמד ספורטאים לשים לב לסימנים ולשלוט בתחושה נוכל לעזור להם בזמן משחק. אם לא נשים לב בעצמנו, הביצועים שלהם ייפגעו.

דרך אחת כדי לעזור היא לשמור על הספורטאים ממוקדים בעכשיו. במהלך הזה. במהלך הבא, ובאופן כללי בדברים שבשליטתם: מאמץ, גישה וכו'.

תחום המיינדפולנס לספורטאים הוא תחום שיעזור להם בתור בני אדם וגם בתור ספורטאים.

ולא רק לספורטאים: ספורטאים מושפעים מהיכולת של המאמנים שלהם להישאר רגועים.

שפת הגוף, טון הדיבור והפתרונות שהם מציעים משמעותיים מאוד עבור הספורטאים.

‍לחצו כאן לכל הפוסטים בנושא.

‍

דרך שנייה היא לחלק את המשחק לחלקים קטנים יותר ולהתמקד בכל אחד מהם.

2 הדקות הבאות, הזמן עד סוף המחצית וכו'. החלוקה הזאת גם עוזרת לספורטאים שלא מתחילים חזק כי הם חושבים שהם יוכלו להתגבר על הפיגור בהמשך. "בואו נתחיל 2 דקות מרוכזים."

באופן כללי, אם ספורטאים סומכים על המאמנ/ת שלהם ועל עצמם הם יצליחו להתגבר גם על שינויים במומנטום, כל עוד קיימת תשומת לב למצב ואסטרטגיות לשנות אותו.

‍

טריגרים אפשריים למומנטום חיובי: מוכנות פיזית ומנטלית, ביטחון ביכולת ובהכנה, גישה ושפת גוף חיוביות, אמונה בתוכנית המשחק, פוקוס על התהליך, קבלה של טעויות והיכולת לשחרר אותן, ביצוע טוב ברצף, כשלונות של היריבה, שפת גוף שלילית של היריבה, עידוד מאחרים, החלטת שיפוט לטובתנו.

טריגרים אפשריים למומנטום שלילי: חוסר ביטחון, חוסר מוכנות, חשיבה שלילית ושפת גוף שלילית, חוסר בתוכנית משחק, פוקוס על תוצאה וניצחון, חוסר בתמיכה, הצלחות של היריב, לחץ חיצוני לנצח, החלטת שיפוט לרעתנו.

‍אסטרטגיות לבניית מומנטום חיובי: תוכנית משחק ברורה עם מטרות בהירות, היכולת לדמיין הצלחה, הנחיות ברורות וקצרות במהלך המשחק, עידוד ותמיכה מהמאמנ/ת ומהשחקנים/ות זה לזה, תזכורת להתמקד בביצוע הדברים המוכרים "כמו באימונים", תזכורות על הצלחות בעבר.

‍

פסק זמן הוא הפסקה קצרה מהאקשן. צריך להשתמש בו לדבר על מה שיהיה בדקות הקרובות.

יש מאמנים שמאתגרים את הספורטאים שלהם לנצל את ההפסקה הקצרה כדי לפתור בעיות בעצמם. יש בזה יתרונות, אבל זה לא מתאים לכל מאמנ/ת ולא מתאים לכל קבוצה. עם זאת, חשוב לא להפוך את הספורטאים לתלויים בנו, הם צריכים שתהיה להם היכולת לפתור בעיות ולשנות מומנטום בעצמם.

"לפעמים בפסק זמן אני אגיד להם שאין לי מה להגיד להם. הם מוסרים את הכדור ליריבה או מכדררים יותר מדי. מה עוד יש לי לעשות. זה שלהם. ואני אני אלך. כי זה נכון, זה שלהם. אני יכול לעשות כאילו אני מאמן, אבל הם במגרש, אז שיפסיקו למסור לקבוצה השנייה." אומר גרג פופוביץ', ואני יכול להעיד שגם אני חוויתי את זה לא פעם.

‍

בהפסקת מחצית שאורכת 15 דקות, מאמנים מנוסים מדברים עם הקבוצה 2-3 דקות. שאר הזמן מוקדש להתייעצות עם הצוות (לפני) ולשיחות אישיות קצרות (אחרי).

בהיסטוריה של הספורט יש יתרון קטן לקבוצה הביתית (54%) וחשוב שמאמנים יעזרו לספורטאים להתכונן ולעשות התאמות כי קהל ביתי או אולם ביתי יכולים ליצור מומנטום חיובי לקבוצה הביתית או להעצים מומנטום שלילי לקבוצה האורחת.

‍

אחרי המשחק.

רוב האנשים בעולם חווים מצב רגשי קיצוני אחרי משחק צמוד. אלה שניצחו שמחים מאוד ואלה שהפסידו מאוכזבים או כועסים מאוד.

בראד סטיבנס מצליח לשלוט בעצמו אחרי נצחונות גדולים כי הוא מכבד את המאמן של היריבה ולא רוצה "לעשות גלגלונים" מול הפנים שלו.

תפקיד המאמנים הוא להוות דוגמה איך מתנהגים אחרי משחק ולהבהיר לשחקנים איך מצופה מהם להתנהג.

במקומות מסוימים מותר להישאר מאוכזבים עד 24 שעות. אחרי 24 שעות ודקה עוברים חזרה למצב שיפור, לומדים , מפיקים לקחים מהמשחק ומתקדמים. חוק 24 השעות מומלץ גם להתמודדות עם הורים אחרי משחק. ב-24 השעות אחריו לא מדברים על המשחק.

זה נכון גם עבורנו והקבוצה שאנחנו מאמנים.

אחרי משחק מסכמים במילים בודדות. לא נאום. לא הרצאה.

נותנים לכולם לחשוב, וגם לעצמנו, ומדברים ביום למחרת - קבוצתית וגם אישית אם צריך.

כל ניסיון לתקן דברים שקרו מיד אחרי המשחק יהיה מיותר. הרגשות עדיין בשיאם והמסרים לא עוברים.

‍

צ'קליסט של אחרי משחק יכלול מתי מדברים ועם מי, וחשוב לכלול בתוכו גם ציון לטובה של ספורטאים שהתנהגו כמו שהיינו רוצים.

הצ'קליסט גם צריך להכיל זמן עבור המאמנ/ת להרהר במשחק, לכתוב או להקליט מחשבות כדי לא לשכוח מה שקרה וכדי שיהיה מידע להתייחס אליו בבוקר למחרת.

מה זה צ'קליסט? תזכורת בלחיצה כאן.

תפקיד המאמנים לספר מה קרה במשחק - בלי קשר לתוצאה או לאחוזי קליעה אקראיים - כדי להסיק מסקנות.

התוצאה משפיעה על הקהל ועל הפרשנים - ולפעמים גם על הספורטאים לצערנו - אבל היא לא צריכה להשפיע על המאמנים.

מאמנים מנוסים יודעים להגדיר לקבוצה מה צריך להתבצע במהלך המשחק שיעזור לקבוצה לנצח. הם מודדים אלמנטים מסוימים ולאחר המשחק הם חוזרים למדידות ובודקים מה התבצע ומה לא.

המשוב יהיה על האלמנטים האלה.

כרטיס משוב אחרי משחק לכדורסל בלחיצה כאן.

צ'קליסט מאמנים לאחרי משחק בלחיצה כאן.

‍

"לא אמור להיות לך יותר מדי לעשות במשחק. אם הכנת את עצמך ואת הקבוצה בצורה טובה, אתה יכול לשבת ולהסתכל מה קורה, ומדי פעם להעיר או לעודד בהתאם למה שמתרחש על המגרש."

- מאמן הכדורעף הידוע מייק הרברט.

‍

והנה כמה תובנות ממאמן הכדורגל האגדי אלכס פרגוסון מה הוא עושה לפני משחק, בזמן משחק ואחריו:

אם בוחרים הרכב למשחק ארבעה ימים לפני שהוא מתקיים סימן שמכירי את היריבה לפחות 5 ימים. כלומר, מתחילים להתכונן אליה לפחות שבוע לפני. צריך צוות ממוקד מאוד בשביל זה.

אני גם אוהב את הארוחה המשותפת לפני המשחק. כולם שם. ממוקדים.

אוהב מאוד גם את השיחה עם השחקנים שיכולים לפתוח בהרכב אבל לא פותחים - הם מקבלים הסבר, מקבלים יחס. לא מתעלמים מהם.

‍

‍

‍

קודם מדברים עם הקבוצה, אחריה מדברים עם התקשורת, אבל משתמשים גם בתקשורת כדי לדבר עם הקבוצה.

איך שנגמר המשחק כבר מתחילים להתכונן למשחק הבא.

אחרי שנגמר משחק בית - מתנתקים ממנו על ידי בילוי עם היריב, זה שהרגע עשיתי הכול כדי לנצח.

מעברים מנטליים חדים והכרחיים.

תמיד קדימה.

‍

אם מעניין אתכם ללמוד איך להיות מאמנים טובים יותר - הקורס "מבפנים החוצה" הוא בדיוק בשבילכם.

לחצו על הלינק בשביל שיעור ראשון מתוך הקורס בחינם.