מה הסטנדרטים הרפואיים בעולם כדורסל המכללות ואיך מקפידים עליהם?
פרק 13 מתוך הספר Basketball Sports Medicine and Science / ג'ון מ. מקנייט ואבינאש מ. סרידהאר
לפוסט המרכזי עם כל הפרקים לחצו כאן.
בנוסף לתפקידו כרופא הראשי של קבוצת הכדורסל, הרופא הראשי גם אחראי לתיאום בין אנשי הצוות הרפואי.
הם נוכחים לצד הקבוצה במשחקים ועוזרים באבחון במקרה הצורך.
לרוב הם רופאי משפחה או רופאים אורתופדיים עם התמחות ברפואת ספורט.
מטפלים (Athletic Trainers) הם בוגרי קורסים שמסמיכים אותם לאבחן פציעות וליצור פרוטוקולים להחלמה מהן.
הם עוזרים לשחקנים/ות עם תרגילים להפחתת סיכון לפציעות ומטפלים בהם במקרה הצורך, כולל ערה בתקשורת בין השחקנים/ות לבין הרופאים השונים.
מאמני יכולת גופנית אחראים לבנות תוכנית שתעזור לכל שחקנ/ית למקסם את הפוטנציאל שלהם, והם בקשר עם הטריינרים, הרופאים ומאמני הכדורסל.
פסיכולוגים של הספורט גם הם חלק מהצוות ועוזרים לטפל בבעיות שעולות כמו דיכאון, חרדה וכד', בנוסף לעזרה שלהם ברמת הביצועים, כמו למשל אסטרטגיות רגיעה כדי לקלוע עונשין ושימוש במיינדפולנס.
נקע בקרסול הוא הפציעה האורתופדית הנפוצה ביותר בכדורסל המכללות.
הספורטאים עוברים שיקום מסודר, לאחריו מותאמים להם מגיני קרסול או חבישות לפני פעילות.
כאשר טווח התנועה והכוח במפרק חוזרים לרף הרצוי השחקנ/ית חוזר/ת לשחק, תוך שהם מקפידים על תרגילים שמחזקים את הקרסול ושומרים על הגמישות והיציבות שלו.
דלקות בגיד הפיקה או בגיד אכילס נפוצות גם הן.
לרוב בגלל קפיצה משמעותית בנפח הפעילות או שינוי בסוג הפעילות גורמים לכך.
מכיוון שמדובר בפציעת שימוש יתר, מנוחה, קרח, חיזוק המקום ביחד עם גמישות מתאימה עוזרים להקלה בכאב ובשיפור ביצועים.
קרע ברצועה הצולבת הקדמית (ACL) הוא פציעה קשה שמסיימת את העונה לשחקנ/ית הסובלים ממנה.
נשים עדיין בסיכון גבוה פי שלושה להיפצע כך, כאשר 1 מתוך 5000 צפויה להיפצע.
רוב הפציעות (60%) הן ללא מגע אצל נשים (בשונה מגברים), ולרוב בתנועה של הברך לכיוון פנימה ובסיבוב.
הזמן הדרוש לחזרה מלאה הוא 9-12 חודשים, וישנם שחקנים/ות שעלולים לקרוע את אותה רצועה בפעם השנייה.
גם פגיעות באצבעות הידיים ובפנים (בעיקר באף) נפוצות בכדורסל המכללות, ולמרות שפגיעות באף בדרך כלל נרפאות מעצמן, יש לוודא שלא נותרו שטף דם או תזוזה של אחת העצמות או הסחוסים.
בכל הנוגע למחלות, הצוותים נעזרים בחלוקה "מהצוואר ומעלה" או "מהצוואר ומטה".
קשה לבצע ספורט ברמה גבוהה כאשר הסימפטומים הם מהצוואר ומטה - שיעול עמוק, צמרמורות, חום, בחילה.
בחלק מן הזמן סימפטומים מהצוואר ומעלה - גרון כואב, לחץ בסינוסים, הרבה נזלת, כאב ראש קל - מאפשרים לשחקנים/ות לשחק.
כך, בהנחה שאינם מידבקים, הם יכולים לשחק גם עם "צינון".
גם זעזועי מוח הם מקרה בו עוצרים פעילות.
המודעות להשפעה ארוכת הטווח של זעזועי מוח עלתה בשנים האחרונות, ורק לאחר שהסימפטומים נעלמים מאפשרים לשחקנ/ית לחזור לפעילות.
שחקני כדורסל גברים ממוצא אפריקני נמצאים בסכנה גדולה יותר מאחרים לחלות במחלת לב שתגרום למותם.
הבדיקות לפני כל עונה אמורות לגלות מומים או בעיות אחרות על מנת להפחית את הסכנה לכך אצל כל כדורסלנ/ית.
רופאי הקבוצה צריכים להיות מודעים גם להשפעת הנסיעות והטיסות על השחקנים/ות.
לו"ז האימונים משתנה, שעות הארוחות והתוכן שלהן משתנה, וכמובן, כמות שעות השינה והאיכות שלהן משתנות.
על הרופא להיות בקשר עם התזונאים והפסיכולוגים על מנת לוודא את כמות ותדירות הארוחות ושימוש באסטרטגיות רגיעה והירדמות, ולקחת בחשבון שעצם העייפות הנוספת לחבורת שחקנים/ות עייפה ממילא מגדיל את הסיכון לחלות.
שינה היא עדיין מקדם ההתאוששות והביצועים מספר אחת, וטוב יעשו השחקנים/ות אם ישתמשו בה.
לפעמים הדרישות הלימודיות או המעבר בין אזורי זמן למשחקי חוץ מפריעים לשינה איכותית, וחשוב לזכור ששנת לילה טובה היא לא דבר שאפשר "להשלים" אחר כך.
כאשר עוברים בין אזורי זמן, אם אפשר להגיע יום אחד קודם ולהסתגל לסביבה החדשה, הדבר מומלץ.
במקרה הצורך, אפשר שהצוות הרפואי ייתן מלטונין או תוספים אחרים שיעזרו להיכנס לשינה מהר יותר.
המעבר בין אזורי זמן עלול להפריע יותר לשחקנים/ות מסוימים, וגם אם אין איך לפתור זאת, טוב שהצוות והשחקנ/ית יידעו על כך וייערכו לכך.
עוד על שינה וההשפעות שלה על ספורטאים ועל בני אדם בכלל - בלחיצה כאן.
אימוני קיץ מוסיפים גם הם סטרס - פיזי ומנטלי - לשחקנים/ות.
בעבר השחקנים היו מקבלים יותר חופשה על מנת להתאושש ולקיים תחומים נוספים מעבר לכדורסל.
בשנים האחרונות מותר להתאמן גם בקיץ והכדורסל הפך להיות אירוע אחד מתמשך, דבר שמצריך התחשבות מהצוות הרפואי.
לחצו כאן לקרוא על ההשפעות של כדורסל לאורך כל השנה.
הבריאות הנפשית של השחקנים/ות הפכה להיות נושא מדובר בשנים האחרונות, וטוב שכך.
עם זאת, רובם עדיין לא מבינים את החשיבות בדיווח כאשר החיים שלהם משתנים או כאשר הם מרגישים רע מכל סיבה שהיא, וזה תפקיד הרופא הראשי והצוות שלו ליצור סביבה בה השחקנים/ות מרגישים בנוח לעדכן במצבם ולקבל עזרה.
הקשיים שלהם עלולים להיות קשורים לכדורסל, ואז ניתן לטפל בהם בעזרת האסטרטגיות שתוארו קודם לכן, ועלולים להיות קשורים לחיים מחוץ למגרש, ובמקרים כאלה האוניברסיטה/מכללה מספקת מענה בצורת פסיכולוגים כלליים, עובדים סוציאליים או יועצים חינוכיים.
