היא סיפרה על הדרך שעברה שכללה התחלה בגיל צעיר, המשך באחת מתכניות הכדורסל הטובות בעולם (האוניברסיטה של קונטיקט) ומעבר לכדורסל מקצועני שכלל מוכנות לשבת על הספסל והקפצה לחמישיה של קבוצת פלייאוף. דיינג'רפילד ענתה לשאלות של הצוות והשחקניות:

‍

השנים הראשונות:
התחלתי בגיל 5, אני עוד מעט בת 24. גדלתי במדינת טנסי בארה"ב (המדינה בה אימנה פט סאמיט), בחרתי לשחק כדורסל מכללות בקונטיקט, (שם מאמן ג'ינו אוריימה, היריב הגדול ביותר של סאמיט ואחד ממאמני הכדורסל הגדולים בכל הזמנים).

לציטוטים ועוד מתוך הספר שכתבה סאמיט - לחצו כאן.

לציטוטים מתוך הספר שכתב אוריימה - לחצו כאן.

בקונטיקט היסודות באו לפני הכול. דיינג'רפילד אמנם הייתה שחקנית בין הטובות בארה"ב כשסיימה תיכון, אבל כשהגיעה לקונטיקט היא הרגישה בשלושה השבועות הראשונים כאילו היא אף פעם לא נגעה בכדור. הירידה לפרטים הייתה כל כך משמעותית. לאחר שסיימה 4 שנים בקונטיקט היא נבחרה בדראפט והייתה רוקי השנה (שחקנית השנה הראשונה הכי בולטת) ב- WNBA. הקבוצה בה שיחקה הגיעה לחצי גמר הפלייאוף והודחה על ידי סיאטל שזכתה באליפות. בשנה השנייה הודחה על ידי שיקגו שגם היא זכתה באליפות.

מה חשוב בעמדה שלך במגרש?
לשלוט במשחק, לארגן את הקבוצה. להיות חברה טובה לקבוצה. בקונטיקט מאוד חשוב "נגיעות חיוביות" - לתת כיפים לחברות. תפקידי גם היה לחשוב על איך לעזור לחברה לקבוצה, איך לקדם את הקבוצה. לעודד אותן גם כשקשה להן.

‍

‍על מה התאמנת מחוץ לאימונים, מה העבודה הקשה שהיית צריכה לעשות?
בתיכון, לפני בית ספר או לפני אימון הייתי מתאמנת עם אבא. בבית הספר היו אימונים אישיים. היו ימים בלי אימון קבוצתי אז הייתי הולכת להתאמן על דברים שהייתי צריכה לשפר.

את תוצר של עבודה קשה או של כישרון? ולא רק את.. כל האחרות שהיית לידן ושיחקת לצידן.
אני תוצר של 10% כישרון, 90% אימונים. תמיד יהיו אנשים כישרוניים, אבל אם לא תעבדו תמיד יהיו אנשים שיעבדו ויעקפו אתכם.

עוד על כישרון - בלחיצה כאן.

‍

באיזה גיל החלטת שזה מה שאת רוצה לעשות בחיים, שזה יהפוך להיות המקצוע שלך?
בגיל 14 כבר התחלתי לחשוב על כדורסל כמקצוע שלי בעתיד.
בגיל 9 הבינה שהכדורסל זו האהבה שלה. אחרי 3 שנים במשחקים של AAU הבינה שזה משהו שהיא רוצה לעשות.

למה בחרת ללמוד ולשחק בקונטיקט?
כי ראיתי את ההיסטוריה של הגארדיות שם, איך הן מתפתחות וכשהן מגיעות לליגת ה-WNBA הן מוכנות אליה ורציתי להתפתח באותה צורה. ידעתי שהעוזרת מאמן תהיה כל הזמן עליי, תדאג להתפתחות שלי ותהיה כנה איתי. וגם בגלל ג'ינו אוריימה, לא צריך להוסיף עליו, רציתי מקום בו אוכל להיות הכי טובה שאני יכולה.

לקריאה על סו בירד, אחת השחקניות הטובות אי פעם ורכזת קונטיקט בעבר - לחצו כאן.

‍

איך עובד עניין הלימודים והכדורסל בקולג'?
עבורנו (השחקניות בקונטיקט) היה מרכז למידה חובה בשנה הראשונה, היינו חייבות להגיע לשם כמות שעות מסוימת. היו בודקים ציונים פעם בכמה זמן, והם עזרו לנו לבחור קורסים שיתאימו לנו מבחינת זמן ורמה ופרופסורים שיעזרו ויתמכו. לא כולן דומות. יש כאלה שנבחנות יותר טוב. יש כאלה שמעדיפות לכתוב עבודות. אני יותר טובה בכתיבת עבודות, אז רוב הקורסים שלי היו כאלה שרוב המטלות בהם הן כתיבה ולא מבחן. אבל חשוב להגיד שהצוות ממש דורש רמה לימודית. היו פעמים ששחקניות לא היו טסות איתנו למשחקי חוץ בגלל בעיות בלימודים.

עוד על חשיבות הלימודים - בלחיצה כאן.

‍

כמה המשפחה שלך הייתה מעורבת בהתפתחות שלך בתור שחקנית?
מאוד. אחותי הגדולה הייתה לפני, והצטרפתי אליה, אבא שלי היה אחראי על אימונים, כושר, משקולות. היינו תמיד נוסעים לכל מיני מקומות לטורנירים של כדורסל. תמיד היינו סביב זה.

‍

‍ג'ינו אוריימה כמאמן: יתרונות וחסרונות. כמה הוא היה מעורב מחוץ לכדורסל בחייך?
יתרונות: הוא גרם לאימונים להיות כל כך קשים כך שהגענו למשחקים זה היה טיול בפארק... הצוות של המאמנים היה עלינו, כל פרט. כל דבר היה משנה.
חסרונות: אולי זה לא חיסרון, אבל לא כל אחד יכול להסתדר כשמאמנים אותו בצורה הזו, אז לפעמים חלק מהשחקניות היו מגיבות בעצבים או לא היו מסוגלות לקבל משוב.
יכולנו לדבר עם ג'ינו על כל דבר. הוא היה סתם מספר בדיחות בזמן האימון כדי לשבור את הקרח, הוא לא מצחיק כמו שהוא חושב שהוא... היו לנו הרבה מפגשים מחוץ למגרש, העוזרת שלו כריס דיילי היא ממש כמו יד ימין שלו, הם כל כך הרבה זמן מאמנים יחד. אווירה משפחתית מאוד.

לפלייליסט המלא על הקריירה של ג'ינו אוריימה לחצו כאן.

‍

אפילו בשנה הראשונה בקולג' קיבלת כמות דקות יפה, בהמשך קיבלת אפילו עוד אחריות, אבל לא כולן מקבלות כזו הזדמנות כשהן מגיעות לשם. בקונטיקט רוב השחקניות ALL AMERICAN (שחקניות מצטיינות ובולטות בתוך המדינה שלהן). מגיעות לשם ה-שחקניות. ולא כולן משחקות אותה כמות דקות... או לא משחקות בכלל...

איך האחרות מגיעות ויושבות על הספסל? איך מגיבות?
הן אהבו את המשחק כל כך ואת כל מה שקורה באוניברסיטה, הן היו חברות כל כך טובות לקבוצה שהן לא היו מודאגות לגבי הדקות, אלא רק לגבי לעזור לקבוצה, להשתפר באופן אישי, ודברים כאלה. בזמן שהייתי שם זה היה קצת ברור מאליו ולא הערכנו את זה מספיק ואתה צריך כאלה בקבוצה. זה ממש חשוב. אם את לא אוהבת את המשחק הימים הקשים יהיו עוד יותר קשים. אני אוהבת אותן בזכות מי שהן היו. אנחנו עדיין בקשר. אם את במצב כזה, אולי קחי את המאמן שלך ותשאלי מה את צריכה לעשות כדי להתקדם, תבחרי משהו כל יום ותתמקדי בו, תשתפרי בו.

השנה הראשונה שלי הייתה קשה. ביקשתי מעוזרת המאמן להגיד לי מה אני צריכה לעשות כדי להרגיש יותר טוב בסיום האימון. בחרתי דבר אחד בהתקפה ואחד בהגנה שאוכל להתמקד ולצאת מהאימון בידיעה שהתקדמתי בהם. זה השתלם בסופו של דבר.

עוד על ישיבה על הספסל - בלחיצה כאן.

‍

מה ההבדלים בין ה-WNBA לבין המשחק באירופה?
באירופה אפשר לשחק יותר פיזי. ב-WNBA כל נגיעה זה פאול.
המהירות אני חושבת היא דומה. היסודות האישיים כאן יותר חזקים מבארה"ב.
חדר הכושר הוא חשוב, אל תתנו לאף אחד להגיד לכן שזה לא. ממש חשוב.

לקריאה נוספת על חשיבות אימון הכוח - לחצו כאן.

‍

מה את אוהבת לעשות כשאת לא משחקת כדורסל?
לישון (צוחקת בקול רם).
סרטים.
תמיד הייתי בכל מיני טורנירים ודברים שקשורים לכדורסל, אז הייתי מוותרת על דברים שילדים עושים. חופשות וכו'. אז עכשיו כשיש זמן, אני אוהבת ללכת ל-לונה פארקים, סרטים, לפעמים אני מרגישה בת 12.

עוד על שינה - בלחיצה כאן.

‍

איך הרגשת בהתחלה ב-WNBA כשהיית צריכה להרוויח את מקומך?
המאמנת הראשונה שלי אמרה לי באחת הפגישות הראשונות שלא אשחק הרבה. ואמרתי בסדר, כי אני שחקנית שנה ראשונה, ויש אחרות עם 10 שנים ניסיון. הגשמתי חלום בהגעה לליגה. לא הייתה לי בעיה לשבת קצת על הספסל כדי ללמוד, אבל אחרי שבועיים שתי שחקניות נפצעו, ולא הייתה ברירה ועליתי לשחק, וכל ערב היה משחק. זה היה כמו חלום. שחקניות שהערצתי כשהייתי בת 10 שיחקו לידי על המגרש. אבל התחרותיות שבי עדיין גרמה לי לרצות לנצח אותן. זה היה כיף. יש משפט שאומר Turn your idols into your rivals. תהפכי את השחקניות שאת מעריצה ליריבות שלך. וגם ניצחנו כמה משחקים...

‍

איך מתמודדים עם הציפיות ועם הלחץ של להיות הכי טובה וברמה הכי גבוהה כל הזמן?

זו השאלה הכי גדולה. הייתי צריכה ללמוד בשנים האחרונות לא לשים על עצמי כל כך הרבה לחץ, כי אני יודעת שזה יבוא ממקומות אחרים. התחלתי לשחק כי זה כיף. זו גם המטרה שלי כשאני עולה על המגרש כל יום. ברור שאני רוצה לנצח, אבל גם להנות. אם אני אצליח לשמור על זה כמטרה עיקרית, השאר יקרה מעצמו. זה מלחיץ גם כי זו העבודה שלך. אפשר לפטר אותך אם את לא עושה אותה... יש ענייני כסף. תוודאי שאת נהנית. בכיתה ח' רציתי לפרוש. צריך אנשים בחיים שלך שיעודדו, יתמכו ויזכירו לך למה בכלל התחלת.

עוד כלים מנטליים בלחיצה כאן.

‍

הגשמת כל כך הרבה חלומות ומטרות. מה המטרה הבאה שלך?
להיות אולסטאר ב-WNBA שוב. לא שיחקתי טוב מספיק בעונה שעברה. בגלל זה אני פה עכשיו, אני רוצה להגיע לעונה הבאה של ה-WNBA מוכנה ובכושר טוב.

‍

לפוסט דומה נוסף - הפגישה של אלישה קלארק עם שחקניות האקדמיה - לחצו כאן.

לפוסט דומה אחר - עם אגדות הכדורסל היווני ספאנו ומלטסי - לחצו כאן.

‍

לפוסט המרכזי של תובנות מהמשחק לחצו כאן.