פרק שישי מתוך הספר כוחה של נחישות (Mindset) - הפעם על מיינדסט באהבה ומערכות יחסים.
רוצים לדעת עוד על הספר? לחצו כאן.
לפרק השני - בתוך תבניות החשיבה - לחצו כאן.
לפרק השלישי - על יכולת והישגים - לחצו כאן.
לפרק הרביעי - על ספורט - לחצו כאן.
לפרק החמישי - על מנהיגות - לחצו כאן.
כל מי שזכה להיות חלק ממערכת יחסים אוהבת זכה גם להיפגע. לא משנה מה תבנית החשיבה שלך, אין הבטחה למערכת יחסים מושלמת או ממושכת.
אז למה בכל זאת כדאי לאמץ תבנית חשיבה מתפתחת, גם באהבה ובמערכות יחסים אחרות?
ראשית, משום שאנשים שמתאכזבים או נפגעים מהאנשים שהם אהבו מתמודדים בצורה יותר יעילה עם האכזבה או הפגיעה. הם לא לוקחים את הפרידה באופן אישי ולא חושבים על נקמה כדרך התמודדות. אנשים בעלי תבנית חשיבה מתפתחת לומדים מהעבר שלהם ומסוגלים לסלוח למי שפגעו בהם, בעיקר כדי לעבור בעצמם הלאה, אל מערכות יחסים מיטיבות יותר.
שנית, כי אפשר להחיל את תבניות החשיבה לא רק על עצמנו, אלא גם על בני הזוג שלנו, ויותר מכך – גם על מערכת היחסים עצמה. האם מערכת היחסים בינינו היא מקובעת (נועדה להימשך זמן מסוים וזהו, "טובה" או "רעה"), או מתפתחת (גמישה כדי להימשך כמה זמן שצריך, לפעמים טובה ולפעמים פחות)?
אם בן או בת הזוג עושים משהו לא נעים או לא יפה, בעלי תבנית חשיבה מתפתחת פשוט ידברו על זה, או ילמדו להכיל את הצד האישיותי הזה באדם שמולם. בעלי תבנית חשיבה מקובעת יסיקו שהאדם שמולם הוא רע או לא מתאים ושמערכת היחסים לא יכולה להימשך ככה. הצד השני של אותו מטבע הוא שאם בן הזוג הוא לא זה שאשם במצב, אז מי אשם? אני. וזה משהו שאנשים בעלי תבנית חשיבה מקובעת לא נוהגים לעשות – להאשים את עצמם במשהו שמישהו אחר עשה. מסקנה? אי אפשר להמשיך.
ולעומת זאת, מה קורה כשחבר/ה טוב/ה מצליחים? מקבלים העלאה יפה בשכר, מבצעים תפקיד יוקרתי, מקבלים פרס על עשייה משמעותית? האם אז מערכת היחסים מחזיקה מעמד?
אם מי שרואה מהצד את החבר/ה מצליחים הם בעלי תבנית חשיבה מקובעת – לא בטוח. יכול להיות שהם יתקשו לתמוך ואולי אפילו ירצו להקטין את ההישג ואת האדם שהשיג אותו. אנשים בעלי תבנית חשיבה מקובעת לא אוהבים להיחשב או להיראות קטנים. הם חוששים שזה אירוע שיימשך לנצח ולא מוכנים לקבל כזו הרגשה.
תבנית חשיבה מתפתחת יכולה לעזור גם למי שנאלצים להתמודד עם ביריונות.
ילדים שמציקים להם אבל הם בעלי תבנית חשיבה מתפתחת מסוגלים להתמודד בצורה יותר טובה משום שהם לא נוטים לחשוב לעצמם "אני שמן/מכוערת/טיפשה/מגושם וזה בחיים לא ישתנה," אלא הם יודעים שכל התכונות שבגללן יורדים עליהם הן תכונות שניתנות לשינוי. בתור אנשים שמאמינים בשינוי ובהתפתחות, הם גם חושבים שהביריונים עצמם עשויים להשתנות ומוכנים לסלוח להם אם הם ישנו את ההתנהגות הפוגענית שלהם. מי שבטוח בעצמו וביכולת שלו להשתנות לא מרגיש מאוים ממישהו שיורד עליו.
ולבסוף, כל מומחה למערכות יחסים יחלוק על העובדה שאם מערכת יחסים זקוקה לעבודה זה אומר שהיא לא טובה. ברור שיש דברים שמגלים רק לאחר כמה שנים. ברור שיש דברים שמבינים רק אחרי אירוע מסוים. זה לא אומר שכל מה שהיה בעבר בטל ומערכת היחסים תיכשל. פשוט צריך ללמוד משהו חדש, להתפתח.
יותר מכך, אם אנחנו מניחים שבן או בת הזוג שלנו (או חברים/שותפים מכל סוג שהוא) רואים את החיים בדיוק כמונו, אז בשביל מה בכלל צריך לדבר? פשוט חושבים מחשבה, מניחים שהאחר/ת חושבים כמונו, וחיים ללא דאגות...
זה לא נשמע כמו החיים האמיתיים, נכון? זה נשמע כמו אגדה.
"והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה"?
יותר כמו "והם עובדים יומיום על תקשורת במערכת היחסים שלהם עד עצם היום הזה."
