יש 6 שחקנים בגודל של מקרר שרצים לכיוונו במטרה להפיל אותו על הרצפה, והוא צריך להחליט למי למסור, איך, מתי ואם בכלל... מה עובר לו בראש?
בדומה לכדורגל, גם בפוטבול אמריקאי יש 11 שחקנים ברגע נתון על המגרש.
הקוורטרבק מקבל את הכדור בתחילת ההתקפה והוא צריך לבחור לאן למסור, אם בכלל למסור, תוך כדי שכמה שחקנים ממש גדולים וחזקים רצים לכיוונו ומנסים לעשות ממנו פנקייק.
הנה דוגמה:
בהרצאה במהלך תקופת הקורונה הראשונה, מאמן הקוורטרבקים רוברט ווינר שיתף מה עובר לקוורטרבק בראש:
לכל קבוצה יש כמה עשרות תרגילים או מסלולים שאותם אפשר להריץ, מכמה מערכים שונים.
אחרי שההתקפה מסתדרת, ההגנה מסתדרת גם היא ואז הקוורטרבק צריך לראות מה המצ'אפים - מי שומר על מי ואיפה.
עוד הוא צריך לקחת בחשבון את החוקים של ההגנה, כלומר איך הם אמורים להתנהג כאשר ההתקפה מסתדרת בצורה מסוימת או מבצעת מסלולים מסוימים.
ואז, כמובן, הקוורטרבק צריך לבצע התאמות, לפי המערך, המצ'אפים והחוקים של ההגנה - במטרה לקדם את הקבוצה במגרש.
ווינר הוסיף שהוא מלמד את הקוורטרבק להתייחס להגנה בצורה הבאה:
1. קריאת מצב (איך מסודרת ההגנה בהתחלה).
2. תחושה (מי עשוי לזוז לאן בהתאם לחוקים).
3. "מינוף" (leverage) - כלומר שחקן שלישי שיזוז בצורה כזו שאפשר יהיה לנצל אותו כדי לקדם את הקבוצה במגרש..
כמו כן, בלי קשר להגנה, יש להתקפה מהלכים לביצוע אותם קיבל הקוורטרבק מהמאמן, תרגילים שהקבוצה מריצה, ובהם הוא צריך לעקוב אחרי progressions, כלומר סדר עדיפויות שלפיו יחליט למי למסור, מתי, איך ואם בכלל.
ולבסוף, יש פעמים שהכול משתבש והחברים שלו לקבוצה כבר לא מצליחים לחסום את היריבים וההתקפה עוברת למצב של scramble - בלגן או כאוס מאורגן - ושם קבוצות יודעות גם כן מה לעשות ואיפה כל אחד נמצא ולאן כל אחד צריך לרוץ.
הנה פטריק מהומס, הקוורטרבק שהפסיד את הסופרבול אתמול, מוציא מסירה ל-30 מטר מתוך scramble:
תודה לבוריס ולאורי על הארות לגבי הטקסט.
