פוסט שלישי בסדרה - על עצלנות ושכחנות.
זה החלק השלישי.
שכחנות.
האמת היא שזה די נפוץ שאנחנו שוכחים לעשות משהו.
כן, גם אם זה חשוב.
למה?
כי זה יוצא דופן וזה עוד לא הרגל.
כי אמרנו, אבל לא שמנו תזכורת.
כי ביקשו מאיתנו אבל לא רשמנו.
אז מה אפשר לעשות?
אסטרטגיה ראשונה - להגיד למישהו איך בדיוק נפעל ומה יגרום לנו להתחיל לפעול.
כלומר, לא רק "אני רוצה ללכת לחדר הכושר."
אלא, "ברגע שאסיים את כתיבת הפרק אני אצא ברכב לחדר הכושר ואחנה בחנייה הרחוקה."
ככל שאנחנו משקיעים יותר מאמץ בתכנון של משהו, ככה הוא ייחקק יותר טוב בזיכרון שלנו.
אסטרטגיה שנייה - ליצור סימן יוצא דופן כדי להזכיר לנו.
משהו בסגנון של בובה של חייזר עם שלוש עיניים מרים משקולות בכניסה לבית - כדי להזכיר לנו שאנחנו יוצאים לחדר הכושר בדיוק אחרי שאנחנו מגיעים הביתה.
משהו בסגנון של בובה פרוותית של ברוקולי על השיש במטבח כדי להזכיר לעצמנו שאנחנו רוצים להכין אוכל בריא לארוחת הערב.
כמה שיותר יוצא דופן - יותר טוב לזיכרון שלנו.
אבל - וזה אבל חשוב - אם אנחנו לא רוצים להתאמן או לאכול בריא - שום סימן, יוצא דופן ככל שיהיה - לא יעזור לנו.
אבל 2 - יותר מדי תכניות ותכנונים זה גם לא טוב. אנחנו עלולים להיכנס להלם מכמות הדברים שיש לעשות, ולהימנע.
עצלנות.
עצלנות היא לא תכונה רעה כשלעצמה.
המחשבים היעילים ביותר בעולם הם יעילים בדיוק משום שהם פועלים בדרך ששומרת על האנרגיה שלהם בצורה הכי טובה, כדי שהם יוכלו לעבוד הכי מהר.
ככה גם בני אדם, בבסיס שלנו. אנחנו משתדלים לעשות כמה שפחות כדי לקבל את התוצאות שאנחנו רוצים.
עצלנות יכולה להיות נכס - והנה הדרך:
מכיוון שאנחנו לא אוהבים להתאמץ, אם נצליח להציב לעצמנו מטרה - למשל, לחסוך כסף כל חודש - ונכוון מנגנון אוטומטי לביצוע שלה, נוכל לחסוך בלי בעיה.
כל חודש, מיד אחרי שהמשכורת נכנסת, 7000 שקלים עוברים לחיסכון.
אוטומטית.
זה ידרוש מאיתנו מאמץ כל חודש מחדש לשנות את ההגדרות מול הבנק.
לא נתעסק בזה.
העצלנות ניצחה.
עוד דרך בה העצלנות עשויה לעזור היא יצירת הרגלים.
ברגע שניצור הרגל חיובי שמשרת אותנו, לא ננסה להתאמץ כדי לשנות אותו. ניתן לו להמשיך לפעול.
לכל הפוסטים בנושא הרגלים באתר - לחצו כאן.
צריך לשים לב שגם הרגלים רעים שמרחיקים אותנו מהמטרה שלנו נוצרים באותה צורה.
עם זאת, וכפי שקראנו בחלק של הדחיינות, יש יתרון אחד בללמוד להיות גמישים עם הרוטינה שלנו.
אנחנו לא מעריכים מספיק את הכוח השלילי של המציאות.
במחקר מגניב ממש (אין לי דרך אחרת לתאר אותו), החוקרים מצאו שמי שיצרו הרגל קשיח - תמיד אותו יום ואותה שעה בחדר הכושר, שלוש פעמים בשבוע, נפגעו מהמציאות (עבודה, ילד חולה, חופשה לא צפויה) הרבה יותר מאשר מי שיצרו עבור עצמם הרגל גמיש (לא משנה מה או מתי - שלוש פעמים בשבוע בחדר הכושר).
עוד נקודה חשובה לגבי הרגלים - טובים וגם רעים:
הם תלויים מאוד בסביבה.
אם אנחנו רגילים לאכול פופקורן בקולנוע, אנחנו נאכל אותו גם כשהוא לא הכי פריך.
אם אנחנו נמצאים בסביבה בה כולם יוצאים לשחות ב-6:00 בבוקר, גם אנחנו נצא.
אבל, אם נשנה את הסביבה, ההרגל יקבל תפנית:
אם הפופקורן יהיה יבש ואנחנו נקבל אותו תוך צפייה בקליפים במעבדה, אנחנו לא נרצה לאכול אותו.
אם נעבור דירה והחברים שלנו לא ייצאו לשחות ב-6:00, אנחנו נתקשה מאוד לשמור על ההרגל שפיתחנו.
עדיף "שגר ושכח", אבל אם זה לא אפשרי, הרגל יומיומי הוא הדבר הכי קרוב לפיתרון לעצלנות.