החלק הראשון כאן.

‍

תכנון אימונים:

הייתי מתכנן את האימון של למחרת אחרי שהייתי צופה בוידאו של האימון באותו יום. היה לוקח לי 60-90 דקות. ירדתי לפרטים הקטנים ביותר כי האימון היה הזמן הכי חשוב שהיה לי עם השחקנים. הפילוסופיה, ההרגלים, האסטרטגיה שלנו. הכול השתלב יחד באימונים האלה.  

אם אחד מהעוזרים שלי הרגיש שהיה משהו מסוים שלא ביצענו היטב, הייתי משנה מעט את תכנית האימון כדי שתכלול את הנושא הזה. היינו גם מתכננים איפה יהיה ממוקם ומה יעשה כל מאמן בצוות בזמן האימון. עם זאת, אין ספק שהאמנתי בכך שהשחקנים צריכים לשמוע קול אחד באימונים ובמשחקים. חלק מההצעות של העוזרים קיבלתי וחלק לא.

אם הייתי צריך לחיות את הקריירה שלי שוב, הייתי מקיים יותר פגישות צוות ונותן יותר לעשות לחברי הצוות. הייתי צופה בוידאו של האימון עם הצוות ולא לבדי ב-1 בלילה.

לאמן משחק אחד בכל פעם:

אחרי כל משחק אחד העוזרים היה ניגש אליי עם דוח הסקאוט על היריבה הבאה שלנו. לכל אחד מהעוזרים היו יריבות עליהן הוא היה אחראי. אני התעסקתי במשחק הזה שהיה לפנינו, בלבד. לא לכבד את היריבה הנוכחית שלנו היה להזמין הפסד. כיבדנו את כולן.

חלוקת מידע על היריבות (סקאוט):

לא חילקנו לשחקנים מידע רב על היריבות. רצינו שהם יתרכזו בעצמנו. לא האמנו ב"לקחת מה שהם נותנים לנו". האמנו בלקחת מה שאנחנו רוצים. היריבה לא רוצה באמת לתת לך דברים. יש סיבה שהיא נותנת לכם דברים. כי היא רוצה לנצח.

פעם אחד השחקנים הגבוהים שלנו זרק זריקה מרחוק במהלך משחק. לא אהבתי את הזריקה. הוא אמר לי "אבל קואץ', הייתי ממש פנוי!"

אמרתי לו "יש סיבה שהיית ממש פנוי."

ידענו איך לטפל בסוגים שונים של התקפות ושילבנו את זה באימונים שלנו, אבל לרוב התאמנו על הגנת הלחץ שלנו. רצינו שקבוצות ידאגו מאיתנו.

‍

‍הביטוי Go-to-guy:

לא אהבתי ונמאס לי לשמוע אותו. אם היה לך שחקן אחד שאליו היית הולך כשאתה צריך סל, אתה יכול להיות בטוח שגם היריבה יודעת מיהו ותעשה מה שהיא יכולה כדי למנוע את זה ממנו. אתה צריך שכל שחקן שלך יהיה מסוגל להיות Go-to-guy, למקרה שתצטרך אפשרויות חלופיות. אם השחקן הזה לא יכול להיות Go-to-guy, אולי עדיף שהוא לא יהיה על המגרש.

‍

תחרות על דקות משחק באימונים:

יש מאמנים שלא מחליפים חמישיה פותחת. יש מאמנים שכל משחק היו פותחים עם חמישה אחרים (כאלה שהיה מגיע להם, כמובן).

אצלנו בצפון קרוליינה שבעה השחקנים המובילים היו צריכים לשמור היטב. כולם יודעים לעשות סל, אבל אם הם לא היו סבירים בהגנה, הם לא היו משחקים. לא שינינו חמישיה לעתים קרובות, אבל אם הגיע למישהו, הוא קיבל את התפקיד.

למדתי גם לא להחליט על החמישיה במהלך הקיץ. שחקנים מסוימים עשויים להתקדם מאוד במהלך קיץ אחד והתכניות עשויות להשתנות.

אחת מהטעויות שלי באימון:

אף פעם לא שיחקנו מספיק באימון. כל שנה הייתי מבקש מהעוזרים שלי להזכיר לי לשחק יותר. תרגלנו מצבי משחק רבים כדי שהביצוע שלנו בסופי משחקים לא יהיה תלוי בפסק זמן שיעזור להגנה להתארגן.

הבעיה במשחקים בזמן האימון היא שהשחקנים היו חוזרים להרגלים ישנים אם לא היינו מפרקים את התנועה לחלקים. רציתי שנבצע ברמה הכי גבוהה שאפשר, והאימונים אצלנו היו מכוונים לכך.

‍

ריצה:

לא גרמנו לשחקנים לרוץ ספרינטים אחרי כל אימון. טוב לוותר על זה מדי פעם, אבל אחרי אימונים שבהם הרגשתי שלא השגנו הרבה הייתי אומר לשחקנים שלפחות ככה נשיג משהו.

היינו נוהגים לשמור את כל הריצות לסיום האימון, אבל לפעמים בסיום האימון הם כבר שכחו למה הם צריכים לרוץ. שינינו את זה וגרמנו למפסידים לרוץ מיד בסיום התרגיל.

‍

מצטרפים פוטנציאליים שצופים באימון:

משום שעבדנו כל כך קשה, רצינו שכל מי שחשבנו שיכול להצטרף אלינו יצפה באימון. זה הפחיד חלק מהם, אבל רצינו שזה יפחיד אותם. אם שחקן פוטנציאלי לא רצה לעבוד קשה, עדיף שנדע את זה לפני שהוא חותם אצלנו, לא אחרי. לא רצינו שיהיו הפתעות.

‍

הסימן של העייפות:

אף אחד לא יכול לשחק 40 דקות בקצב בו רצינו לשחק.

הם היו מרימים אגרוף והיינו מוציאים אותם, ולהם הייתה הזכות לחזור למשחק מתי שרצו, אם כי אני הייתי מחליט במקום מי.

אחד מהשחקנים שלנו סימן שהוא רוצה לצאת, ואחרי 4 דקות עוד לא ביקש לחזור. שאלתי אותו "עוד לא סיימת לנוח?" והוא ענה לי "מיץ' שיחק כל כך טוב, לא רציתי שתוציא אותו."

אמרתי לו "לא הייתי מוציא אותו! תשאיר לי את ההחלטה הזו!" אבל היה נחמד לראות את חוסר-האנוכיות.

כששחקן יצא רציתי שהוא יישב במושב הקרוב אלינו מכמה סיבות – כדי שיהיה קרוב ויוכל להגיד לנו מתי הוא יכול לחזור, כדי שאם הוא עצבני הוא יצטרך להירגע כי הוא יושב ממש לידנו, וכדי שאוכל לדבר איתו אם אצטרך.

למה צריך כזה סימן? כי אם השחקן יודע שהוא יחזור, הוא ירגיש בנוח להתאמץ ולא יחסוך כוחות. מי שלא מתאמץ היינו מושיבים על הספסל כי "חשבנו שהוא עייף", וזה גרם לשחקנים לסמן לנו כשהוא עייף ולהתאמץ כשהוא משחק.

‍

חוקי קבוצה שהיו באחריות שחקני שנה אחרונה:

הם היו ממציאים את החוקים ואני הייתי אוכף אותם.

פעם שחקן איחר לפני משחק חשוב, והיה אמור לפי הכללים לא לשחק במשחק. אמרתי לשחקנים שאני חושב שהוא צריך לא לשחק אבל זו הקבוצה שלהם וזו שנה אחרונה שלהם והם יחליטו. אחרי שתי דקות של התייעצות הם אמרו שהם חושבים שהוא לא צריך לשחק.

הוא קיבל את הבשורה, ניצחנו בלעדיו ובסיבוב הבא הוא שיחק מעולה.

פעם ארבעת השחקנים המובילים ביקשו לפגוש אותי אחרי האימון. הם היו רציניים וחששתי ממשהו גדול. הם סיפרו לי שיש שחקנים שמשתמשים בכל כוסות המים בהפסקה באימון וכך אחרים לא מספיקים לשתות לפני סיום ההפסקה. אלה היו הבעיות שלי בתור מאמן...

‍