ג'ון סטוקטון התכונן להישאר ב-NBA שנה אחת. הוא נשאר 19 שנה והפך לאחד הרכזים הגדולים בהיסטוריה. ציטוטים ותובנות מהקריירה שלו בפנים.
ג'ון סטוקטון מסר המון אסיסטים במהלך הקריירה שלו. כמה המון? 5,000 יותר מלברון ג'יימס, באותו מספר עונות.
באוטוביוגרפיה שהיא כמוהו - יעילה, צנועה, ועושה את העבודה - הוא משתף בנקודות מפתח בקריירה שלו, שהייתה נטולת אירועים מרשימים או התרחשויות – אבל כן עם המון לב, המון גריט, המון התמדה ויכולת גופנית שהיא יוצאת דופן גם בסטנדרטים של היום.
כמה יוצאת דופן? הקריירה של סטוקטון נמשכה 19 עונות (כולן ביוטה ג'אז), בהן לא השתתף ב-22 משחקים בלבד.
לחצו כאן כדי לקרוא עוד על גריט.
"אף אחד לא חשב שהוא יהיה כל כך טוב. אף אחד. אבל העניין הוא שאף אחד לא מדד את הלב שלו." - פרנק ליידן.
לצד סיפורים על הילדות, על בית הספר, על ההיכרות עם אשתו לעתיד ומערכת היחסים הארוכה ביניהם ולאחר מכן גם על המשפחה ועל החיים ב-NBA, סטוקטון משתף בדברים שלמד על החיים ועל עצמו לאורך הקריירה:
כשהיה צעיר קיבל במתנה כדורסל בצבעים אדום כחול לבן. כל הילדים היותר גדולים, אפילו אלה שבקולג', חשבו שזה כדור מגניב, וקיבלו את ג'ון הקטן למשחקים שלהם. כשהיה לו זמן פנוי, הוא היה זורק את הכדור לסל בחצר שלהם. אפילו אחרי שירד שלג.
"בימינו אנחנו מפריעים לצעירים להתפתח על ידי זה שאנחנו מדלגים על שלב ההשקעה באימונים ועוברים ישר לשלב המחמאות והפרסים. כשכולם מקבלים גביע, המנצח היחיד הוא האגו של ההורים."
"יכולתי לאמן את עצמי שלא אתעייף. לעבוד קשה כאב לפעמים, אבל יכולתי להתגבר על הכאב. למדתי גם שהערכה עצמית היא לא משהו שמקבלים מאחרים. ביטחון עצמי זה משהו שמרוויחים על ידי מאמץ בעצמי והשגה של דברים שלא יכולתי להשיג בעבר."
סטוקטון הוא לא הראשון שחושב כך על ביטחון עצמי - לחצו כאן לקרוא עוד על התחום.
הוא למד כיצד להתחרות, בעיקר עם עצמו, ולמד גם שעייפות היא עניין מנטלי לא פחות מאשר פיזי. הוא מספר שאימון כוח עזר לו לשפר את היכולת שלו ולהאמין בעצמו שהוא מסוגל להתקדם. הברזלים לא משקרים.
לעוד מחשבות על אימון כוח - לחצו כאן.
למרות קריירת תיכונים לא רעה, הוא קיבל הצעות למלגת כדורסל רק משלוש אוניברסיטאות. הוא לא רצה ללכת לגונזגה, זה היה קרוב מדי לבית, ואחרי התלבטות רבה בחר ב...גונזגה.
מעניין היה לקרוא על המחשבות שלו לפני הכניסה ל-NBA. הוא חשב שלמרות שהחוזה שלו הוא לשנתיים, שכבר בשנה הראשונה הם יבינו שהם טעו... הוא חסך כסף, התאמן כאילו אין מחר ונחשו מה – היה מחר, הייתה גם שנה שנייה, וגם שלישית, וגם 19.
במשחקים הראשונים שלו הוא היה נכנס, מאבד כדור או שניים, ומוחלף. הוא מתאר איך למד מהחוויה על המגרש והתגאה בכך שאף אחד לא גנב ממנו כדור פעמיים באותה דרך. סטוקטון היה עסוק בלמידה גם כשישב על הספסל – כדי שיוכל לחזור מעט חכם יותר, ואולי אפילו לגנוב כדור או שניים מהאחרים.
"צפיתי במשחק לא כמו אוהד, אלא כמו שחקן. חיפשתי את הדברים הקטנים שיוכלו לעזור לי לבצע אחר כך על המגרש. רציתי לבצע בצורה אינטואיטיבית, כי כשחושבים על המגרש זה מאט את יכולת התגובה."
כדי לקרוא עוד על ציפייה והיכולת שלה לעזור לנו להגיב מהר - לחצו כאן.
לא מייקל ג'ורדן, לא סקוטי פיפן, לא ג'ייסון קיד, לא גארי פייטון, לא כריס פול.
ג'ון סטוקטון הוא מלך החטיפות של כל הזמנים ב-NBA.
"לקבוצות המובילות כבר יהיה מישהו או שניים שיכולים לקלוע סלים. רוב הקבוצות מחפשות מישהו שתורם בדרכים אחרות. לשמור, לקחת ריבאונד, להשלים שחקנים אחרים."
סטוקטון גם הבין שזה נחמד להיות נחמד (למישהו שמוסר תמיד יהיה טרמפ חזרה הביתה), אבל בליגה הטובה בעולם משחקים מי שיכולים לתרום ערך כלשהו לקבוצה, לעזור לייצר נקודות.
איך מוצאים תפקיד בליגה הטובה בעולם ונשארים בה? לחצו כאן.
לא לברון ג'יימס, לא סטיב נאש, לא ג'ייסון קיד, לא מג'יק ג'ונסון, לא אוסקר רוברטסון.
ג'ון סטוקטון הוא מלך האסיסטים של כל הזמנים ב-NBA.
למעבר לפלייליסט המלא של ג'ון סטוקטון מערוץ היוטיוב שלי - לחצו כאן.
