לקריאת הפוסט הראשון בנושא לחצו כאן

‍

אחת הדרכים השכיחות בספרות המדעית להעלאת האפקטיביות של אימוני וידאו היא מניפולציות עריכה, כלומר שימוש בעריכת וידאו כדי להציב אתגר משמעותי יותר לספורטאים שצופים בו. למשל, ברואדבנט ושותפיו (Broadbent et al., 2017) השוו בין ביצועי קבלת ההחלטות במהלך צפייה בווידאו בקרב שחקני טניס. קבוצה אחת עברה אימון וידאו על ראלי בטניס ללא עריכה מיוחדת והקבוצה השנייה עברה אימון וידאו על ראלי בטניס שערוך בסדר לא רציף, כלומר, הם צפו בחבטות שהיו בראלי אבל בסדר אקראי. בסיום המחקר נמצא שהקבוצה שלמדה באופן לא רציף שיפרה את היכולת לקבל החלטות מוידאו לא רציף, אך לא מול וידאו רגיל (1).

אפשרות נוספת של מניפולציות עריכה היא אימון ART (Above real time training). באימון מסוג זה עורכים את הווידאו כך שיוקרן במהירות גבוהה יותר מאשר המהירות המקורית שלו. הרעיון כאן הוא לגרום לווידאו להיראות (ולהרגיש) דומה יותר למה שהספורטאים חווים בתחרות ובדרך הזו לשפר את ההעברה של האימון לביצועי אמת. ואכן, במחקר על שחקני פוטבול הסיקו החוקרים, בין השאר בהתבסס על ראיונות עם השחקנים לאחר האימונים, שווידאו מהיר פי 1.5-1.25 מהמהירות המקורית שלו אידאלי לתחושת ההידמות למשחק ולשיפור קבלת החלטות פסיביות. מחקרי המשך של אותם חוקרים העלו ממצאים דומים והוסיפו שהאפקט החיובי של ART נשמר גם שבועות לאחר האימון (2,3).

‍

מי שקרא בעיון את הפוסט הקודם על אימוני וידאו, ודאי כבר הבחין בנקודה חשובה (או יותר נכון – בחיסרון שלה):

המחקרים שהוזכרו לא עירבו פעולות מוטוריות (או קבלת החלטות מוטוריות) מול וידאו. כזכור, בחלק א' הסברנו שהחלק במוח שאחראי על תפיסת אירועים בשביל פעולה קוגנטיבית/מילולית, הוא לא החלק במוח שאחראי על תפיסת אירועים בשביל פעולה מוטורית. במחקרים של ברואדבנט (1) על טניס ושל לוריינס (2) על פוטבול אוסטרלי נעשה ניסיון כלשהו לבדוק שיפור בביצועים בתחרות עצמה, לאחר האימון, אך האפקטים שהם מצאו לא העידו על הבדלים בין הקבוצות (ברואדבנט ואחרים מצאו קיצור בזמן של קבלת ההחלטות שלא בא לידי ביטוי בביצוע איכותי יותר בטניס).

הנקודה המרכזית שצריך להדגיש כאן היא שהמניפולציות עצמן כנראה כן הופכות את הווידאו לדומה יותר למצב אמת ברמת התפיסה וכן מציבות אתגר גדול יותר לספורטאים, אבל כל זמן שהאימון לא מערב פעולה דומה למה שמבוצע על ידם בתחרות, ההשפעה על ביצועי אמת צפויה להיות מוגבלת. מאמר איכותי ומעניין של מספר חוקרים טובים, אשר שמים דגש רב על הייצוגיות למשחק (Otte, davids et al., 2020), מציע כמה אפשרויות מעניינות על מנת לפתור את הסוגייה הספציפית הזו.

הכותבים מדגישים שהעיקרון הבסיסי ביותר שיש לשמר, ללא קשר לאיזה סוג של אימון וידאו אנחנו בוחרים לקיים, הוא שאנחנו לא מכוונים את הספורטאי לספק לנו תשובה מילולית, אלא מכוונים אותו להראות לנו פתרון תנועתי (4). למשל, אחת ההצעות במאמר היא להראות לספורטאי, בצמוד לווידאו שלו, וידאו של מודל (למשל, ספורטאי איכותי מאותו הענף שמתמודד עם אותה סיטואציה שאנחנו מנסים לאמן), ולבקש מהמתאמן שלנו שיבצע פתרון דומה. הדגש המרכזי פה הוא לא על הטכניקה הספציפית או על 'להבין' מה עשה המודל, אלא על לגרות את המתאמן לחקור פתרון תנועתי שהוא לא מכיר ולא היה יכול להכיר בלי לראות אותו בווידאו.

דרך נוספת שהחוקרים מציעים להשתמש בה היא לצלם את הווידאו מנקודת המבט של הספורטאי (למשל דרך מצלמת GO PRO) ולהראות לו את הצילום ממש בסיום הביצוע, כך שהוא יקבל 'הילוך חוזר' מנקודת המבט המדויקת שלו. באופן הזה אנחנו לא רק מקבלים וידאו שמשקף היטב את שדה הראייה של הספורטאי והאפשרויות שבתוכו, אלא יכולים לעזור לו ללמוד למה לשים לב בתוך הסיטואציה.

‍

אז מה היה לנו ומה אפשר לקחת מזה?

מסתבר שאימון וידאו, גם כשמווסתים את רמת הקושי שלו, הוא אימון בעל רמת אפקטיביות מוגבלת לשיפור ביצועים כל עוד לא הוא לא מערב פעולה. חוקרים מסוימים מציעים לשלב בתוך הווידאו תשובה מוטורית, כלומר ביצוע, על חשבון התנהלות פסיבית. ייתכן מאוד ששילוב של האפשרויות השונות שהצגנו בפוסט עשויות להגביר את האפקטיביות שלו:

1. שימוש במניפולציות עריכה כמו הגברת המהירות על מנת להפוך את הווידאו לדומה יותר למשחק ולשפר את הייצוגיות שלו.

2. מעורבות אקטיבית של הספורטאים - מענה על סוגיות שעולות בווידאו באופן מוטורי ולא מילולי.

3. שימוש במודל להצגת פתרונות תנועתיים/טקטיים שהספורטאי לא הגיע אליהם בעצמו בביצוע שמנסים לקדם.

4. שימוש בווידאו מנקודת מבט עצמית, והדגשת חלקים תפיסתיים כמו לאן להסתכל ועל מה.

‍

למרות מידת הפסימיות הקלה שהפוסטים האחרונים יצרו אצל מי שאוהב לעבוד עם וידאו (ממש כמו כותב הפוסט) אני מציע לא לאבד תקווה. ראשית, אסור לשכוח שמעבר לעבודה עם הספורטאים הווידאו משמעותי מאוד בשבילנו המאמנים כמקבלי החלטות משום שהוא מאפשר לצפות בביצועים ולנתח אותם. שנית, וידאו יכול להיות כלי חשוב מאוד אם משתמשים בו היטב, כפי שהצענו כאן, וייתכן שיש לו סגולות נוספות שאנחנו לא תמיד מודעים אליהן.

בפוסטים הבאים נציג התערבויות באימון שאמנם אינן קשורות באופן ישיר לווידאו, אך ייתכן שהשימוש בו עשוי לשדרג אותן מאוד.

‍

לפוסט הבא - שימוש בדמיון באימון בזמן קורונה - לחצו כאן.

‍

מקורות:

1. Broadbent, D. P., Ford, P. R., O’Hara, D. A., Williams, A. M., & Causer, J. (2017). The effect of a sequential structure of practice for the training of perceptual-cognitive skills in tennis. PloS one, 12(3), e0174311.‏

2. Lorains, M., & MacMahon, C. (2009). Adapting the functional overreaching principle to cognitive skills: Expertise differences using speed manipulations in a video-based decision-making task. In Proceedings of the 12th World Congress of Sport Psychology (ISSP). Morocco: Marrakesh.‏

3. Lorains, M., Ball, K., & MacMahon, C. (2013). Expertise differences in a video decision-making task: Speed influences on performance. Psychology of Sport and Exercise, 14(2), 293-297.‏

4. Otte, F. W., Davids, K., Millar, S. K., & Klatt, S. (2020). When and How to Provide Feedback and Instructions to Athletes?—How Sport Psychology and Pedagogy Insights Can Improve Coaching Interventions to Enhance Self-Regulation in Training. Frontiers in Psychology, 11.

‍