אימונים באמצעות וידאו לשיפור קבלת החלטות וביצועים טכניים נראים כמו הדבר המתבקש לעשות בימים אלו של סגר וחוסר יכולת להתאמן באופן סדיר, אך מסתבר שלמרות שמחקרים רבים מראים תועלת לא מבוטלת לאימוני וידאו, כשבוחנים את הנושא לעומק צפה בעיה מרכזית אחת: לתפוס את מה שקורה בווידאו ולתפוס את מה שקורה במשחק - ממש לא אותו הדבר.
אימון באמצעות וידאו הוא כלי נפוץ בקרב מאמנים והשימוש בו לצרכי תיקון טעויות (טקטיות וטכניות) רחב ושכיח. סוג כזה של אימון שלא מצריך מקום, ציוד או ספורטאים נוספים בשביל לקיים אותו נראה כמו דרך אידאלית לעבוד בה אפילו בתדירות יותר גבוהה דווקא בתקופה שכזו, אבל שאלה מרכזית עודנה דרושת מענה - האם אימון באמצעות וידאו אפקטיבי לשיפור ביצועים? התשובה, כמו תמיד, קצת מורכבת.
מחקרים רבים שבדקו שינוי בקבלת החלטות של ספורטאים מרמות שונות לאחר אימון וידאו מצאו שיפור ביכולת שלהם לזהות סיטואציות ופתרונות לסיטואציות (1). כמו כן, מחקרים פרוספקטיביים על ספורטאים (מחקרים שבודקים אילו אימונים ספורטאים עברו בדרך להיות ספורטאים) מצאו שאימון באמצעות וידאו היה נוכח באופן משמעותי בהיסטוריית האימונים שלהם (2).
אז איפה המורכבות?
רוב המחקרים שבדקו את ההשפעה של אימון בווידאו על ספורטאים בדקו את קבלת ההחלטות שלהם באופן פסיבי, כלומר - הספורטאים צפו בווידאו ונשאלו מה ההחלטה המיטבית שאפשר לקבל בסיטואציה שהם רואים. את התשובות הם נתנו במגוון דרכים: מכתיבת התשובה על דף בעזרת עט, דרך תשובה מילולית ועד לחיצה על כפתורים/ג'ויסטיק במחשב. הנקודה החשובה היא שברוב המכריע של המחקרים המענה שנדרש מהמשתתפים לא עירב פתרון תנועתי דומה למה שדרוש מהם בתחרות, וזה, כפי שמיד ניווכח, עשוי להיות בעייתי מאוד.
במחקר של דייויד מן ושותפיו (Mann et al., 2010) נבדקה היכולת של 10 שחקני קריקט להגיב לכדור שנזרק אליהם על ידי באוולר (מגיש בקריקט) תחת תנאי ראייה מטושטשת. לצורך הטשטוש חבשו השחקנים משקפי חסימת ראייה והתבקשו להגיב להגשה של הבאוולר בשתי דרכים שונות: תגובה מילולית (בדומה למה שנדרש מספורטאים במחקרים על אימון וידאו) ותגובה מוטורית כפי שהם היו עושים במשחק (כלומר, חבטה בכדור שנמסר אליהם) (3). הממצאים העלו תמונה מעניינת מאוד - האפקט של הראייה המטושטשת פגע בצורה משמעותית ביכולת של השחקנים לספק תשובה מילולית, אך לא הזיק ליכולת שלהם להגיב באופן מוטורי ולחבוט בכדור.
איך זה יכול להיות? מסתבר שהתפיסה הפסיבית, כפי שנבדקה ברוב המחקרים על אימון וידאו, והתפיסה לפעולה, כפי שאנחנו תופסים במשחק, מערבת אזורים שונים במוח: אזור אחד הוא הזרם הוונטרלי, שהוא החלק האחראי על תפיסת הקשרים (קונטקסט) ובמילים אחרות עוזר לנו להבין 'מה אנחנו רואים'. והזרם הדורסלי – שהוא האזור האחראי על קליטת הזדמנויות לפעולה מהסביבה, או במילים אחרות עוזר לנו להבין 'איזה פעולות אני יכול לבצע'. אף על פי שמתקיימים יחסי גומלין בין שני הזרמים הם גם עשויים לפעול במנותק. למשל, נפגעי מוח עם פגיעה בחלק הונטרלי אבל לא בחלק הדורסלי, יתקשו בהגדרת הצורה שהם רואים, אבל לא יתקשו בהכרח בלאחוז אותה או לפעול באמצעותה (4).
בשלב הזה צריך לומר - העובדה שרוב המחקרים על אימון באמצעות וידאו לא בדקו את ההשפעה שלהם על ביצוע בתנאי אמת, לא אומרת שאין להם השפעה. בהתייחס לנקודה הזו חוקר בשם מט דיקס (Matt dicks) בדק את ההבדלים בהתנהגות הראייה של שוערים בכדורגל (gaze behavior - כלומר לאן השוערים מסתכלים), בין מצבים של צפייה בווידאו ותגובות פסיביות, לבין מצבי אמת במשחק. דיקס מצא שהמיקומים מהם השוערים שאבו מידע בשביל הביצוע המילולי ובשביל ביצועים אחרים שלא קיימים במשחק (הזזת ג'ויסטיק למשל), היו שונים לחלוטין בהשוואה למיקומים שעליהם הסתכלו השוערים במשחק עצמו כדי לבצע עצירות בפועל. הוא סיכם שקשה להסיק מסקנות על הביצועים של הספורטאים מבלי לערב אותם בפעולה (5).
אז מה היה לנו ואיך ממשיכים מכאן?
עושה רושם שהאימון בווידאו כפי שרובנו מבצעים אותו, כלומר צפייה משותפת עם הספורטאי בניסיון לשפר את ההבנה שלו על מה הבעיה הטקטית/טכנית בכוונה עתידית לעזור לו לפתור אותה – היא, במקרה הטוב, בעייתית. האזור במוח שמשתפר באימון וידאו שכזה הוא לא האזור המרכזי שמשתתף בעבודה מוטורית. אף על פי שיש ראיות לשיפור של הספורטאים ברמת ההבנה הקוגניטיבית שלהם, כלל לא בטוח שיש לכך השפעה דרמטית על יכולת הביצוע שלהם, שכן מדבר שני סוגים שונים לגמרי של תפיסה. אז מה עושים ואיך אפשר להפוך את הווידאו שלנו ליותר אפקטיבי? על כך, בחלק הבא.
לפוסט הבא בסדרה, למידה מווידאו בימי קורונה-2, לחצו כאן.
מקורות:
1. Faubert, J. (2013). Professional athletes have extraordinary skills for rapidly learning complex and neutral dynamic visual scenes. Scientific reports, 3, 1154.
2. Lidor, R., Tenenbaum, G., Ziv, G., & Issurin, V. (2016). Achieving expertise in sport: Deliberate practice, adaptation, and periodization of training. Kinesiology Review, 5(2), 129-141.
3. Mann, D. L., Abernethy, B., & Farrow, D. (2010). Visual information underpinning skilled anticipation: The effect of blur on a coupled and uncoupled in situ anticipatory response. Attention, Perception, & Psychophysics, 72(5), 1317-1326.
4. Creem‐Regehr, S. H., & Kunz, B. R. (2010). Perception and action. Wiley Interdisciplinary Reviews: Cognitive Science, 1(6), 800-810.
5. Dicks, M., Button, C., & Davids, K. (2010). Examination of gaze behaviors under in situ and video simulation task constraints reveals differences in information pickup for perception and action. Attention, Perception, & Psychophysics, 72(3), 706-720.
