הסופר ניל גיימן פגש אדם בעל אותו שם פרטי כמו שלו במסיבה. שניהם הרגישו שהם לא ברמה של האנשים האחרים.
ניל גיימן הוא הסופר האהוב עליי, ובלי קשר ישיר לכך גם אחד הכותבים המוערכים בעולם. הוא מספר על תסמונת המתחזה:
לפני כמה שנים הייתי בר מזל והוזמנתי לערב שאיגד אנשים נהדרים: אומנים ומדענים, סופרים ואנשים שגילו דברים.
והרגשתי שבכל רגע הם יגלו שאני לא ברמה שלהם ולא אמור להיות שם, יחד עם האנשים האלה שבאמת עשו דברים.
בלילה השני או השלישי שלי שם, עמדתי בחלק האחורי של היכל ההופעות בזמן הופעת מוזיקה כלשהי, והתחלתי לדבר עם אדם יחסית מבוגר, והוא היה נחמד ומנומס. דיברנו על כמה דברים, כולל השם הפרטי המשותף לשנינו.
ואז הוא הצביע לכיוון ההיכל הזה שהיה מלא באנשים, ואמר משפט בסגנון של "אני פשוט מסתכל על כל האנשים האלה, ואני חושב לעצמי מה לעזאזל אני עושה כאן? הם עשו דברים מדהימים. אני רק הלכתי לאן ששלחו אותי."
ואמרתי לו כן. אבל אתה היית האדם הראשון על הירח, אני חושב שזה נחשב משהו...
אם ניל ארמסטרונג - שהיה האדם הראשון על הירח! - מרגיש שהוא לא ראוי להיות במסיבה של אנשים שעשו דברים בחייהם, מה נגיד אנחנו.
מצד שני, לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו לא מתאימים או לא שייכים - ואנחנו דווקא כן.
