במרכז הספר "לחשוב מהר, לחשוב לאט" שתי מערכות הפועלות ביחד כדי להרכיב את החשיבה שלנו.
מערכת 1 - אוטומטית, אינטואיטיבית.
מערכת 2 - דורשת קשב, שקולה ומחושבת.
באילו פעולות שולטת כל אחת?
מערכת 1
עושה פרצוף נגעל מול תמונה איומה
מזהה מאיפה בא קול פתאומי ששמענו
משלימה את הביטוי "לחם ו..."
עונה על 2+2=
קוראת מילים בשלטים ענקיים ברחוב
כל הדברים האלה דורשים מאיתנו מעט מאמץ, אם בכלל. אנחנו לא יכולים שלא להבין משפטים פשוטים בשפה שלנו, ואנחנו עונים אוטומטית על 2+2=
מערכת 2
מתמקדת בקול של אדם מסוים בתוך חדר רועש מלא אנשים
שומרת על קצב הליכה מהיר יותר ממה שאנחנו רגילים
ממלאת טופס מס הכנסה
בודקת כמה פעמים מופיעה האות ג בטקסט
עונה על 17*24=
כל הדברים האלה דורשים מאיתנו קשב ותשומת לב.
אנחנו אוהבים לחשוב על עצמנו כבני אדם שקולים שמקדישים מחשבה לדברים ומנהלים את החיים של עצמנו בצורה הגיונית, אבל חלק גדול מהיום שלנו חולף בעזרת מערכת 1.
כשאנחנו מופתעים, כשמשהו לא מסתדר עם היומיום שלנו, כשאנחנו צריכים לפתור בעיה מורכבת (כמו 17*24= או כמו "מי עכשיו דיבר מבין כל האנשים שנמצאים בחדר?") מערכת 2 נכנסת לעזור.
המערכות עלולות בשלב מסוים להתחרות זו בזו.
אנחנו רואים בתמונה שני קווים באורך שונה (מערכת 1 בטוחה בזה) אבל אנחנו יודעים (אחרי שמערכת 2 השוותה בעזרת סרגל) שהם זהים באורכם.
אנחנו (בעידודה של מערכת 1) רוצים לתת סטירה לאדם המעצבן ברחוב אבל אנחנו יודעים שזה לא מקובל מבחינה חברתית ולכן נמנעים מזה (תודות למערכת 2).
מערכת 2 נחשבה בעבר כמערכת ששולטת בהחלטות שלנו, ובספר הפנטסטי "לחשוב מהר, לחשוב לאט" מראה כהנמן בעזרת מחקרים שהוא ושותפיו ערכו לאורך שנים שמערכת 1 משפיעה הרבה יותר ממה שאנחנו מדמיינים.
מה שקורה לעיניים שלנו כשאנחנו רואים אשליה אופטית כמו בתמונה, קורה גם למוח שלנו במצבים רבים בחיים, ועל כך הספר מרחיב בצורה נהדרת.