‍"כן, אני יודע שהגוליית הזה הוא גדול. אבל איך הוא יגיע לילד?

‍

"אתה צריך פשוט שיהיה לך ביטחון בעצמך", הם אומרים. "את יכולה להצליח!"

‍

"אם אני לא יכולה להצליח, אז אני לא אצליח."

‍

אם באימון החלקה על הקרח יש תרגיל שמפיל אתכם על הרצפה בכל פעם, אין סיבה שתגיעו לתחרות ותחשבו שאתם הולכים להצליח.

אולי תצליחו. אולי יהיה לכם מזל.

אולי יהיה לכם מזל 50 אחוז מהפעמים, אבל רוב הסיכויים שהלחץ מהתחרות יהפוך אתכם לברי-מזל 25 אחוז מהפעמים. שזה לא כל כך הרבה, נכון?

איזה מזל רע זה שמתח ולחץ עושים דבר כזה לאדם כל כך נחמד...

אתם מבינים את כוונתי. אתם יכולים להיות בטוחים שתבצעו כמו באימון, אולי קצת יותר בזכות האדרנלין ואולי קצת פחות בגלל הלחץ.

אין סיבה שיהיה לכם יותר ביטחון ממה שיש לכם.

רמת הביטחון שלכם משקפת את רמת היכולת שלכם, וכך אמור להיות. אין דבר יותר טיפשי מכל הקשקשת הזאת על ביטחון של שחקן בינוני שעולה לשחק נגד אלוף.

‍

כאשר דוד יצא לפגוש את גוליית, לא היה הגיוני שהוא היה מרגיע את כולם שזה לא נורא שהוא שכח את המקלעת שלו.

אבל, כשיש ברשותו את הציוד המתאים, היה חכם להמר על דוד.

כל מי שראה אותו מתאמן בפגיעה במטרות ממרחק 50 מטר בשדה היה יכול להיות בטוח בו. אפשר ממש לדמיין את השיחות ברחוב באותו יום:

"כן, אני יודע שהגוליית הזה הוא גדול. אבל איך הוא יגיע לילד? שמעתי שמיכלאנג'לו כבר בא לעשות מדידות לפסל שהוא יציב בפירנצה. שמעתי שהילד הזה יודע להשליך אבן כל כך חזק שהיא תעיף לסוס את הראש בלי שהוא בכלל ייכנס לאחו. אני מהמר על הילד."

אני מקווה שדרך ההומור הזה אתם מבינים את הקשר בין ביטחון ליכולת. אתם יכולים להיות בטוחים בדיוק ברמה בה נמצאת היכולת שלכם. ולא כדאי לכם להיות בטוחים יותר מזה.

הדבר הכי גרוע שעלול לקרות זה איזה דוד כזה, יוצא לקרב בלי מקלעת ובלי אבנים, ואומר לכולם שהכול יהיה בסדר.

זה לא יהיה בסדר.

אם אין יכולת, אין שום סיבה לכזה ביטחון.

הרבה הורים שאלו אותי לאורך השנים "אתה יכול לעזור לבן שלי? כל מה שחסר לו זה ביטחון". התגובה שלי הייתה זהה בכל פעם, למרות שבדרך כלל אני לא נוהג לומר זאת בקול רם. "לא, את טועה. לבן שלך חסרה יכולת."

‍

לסיכום: אל תשאפו להשיג ביטחון, תשאפו להשיג יכולת וטכניקה. כאשר היכולת נמצאת במקומה, הביטחון יהיה שם גם כן.