דיוויד אפסטין כתב ב-2013 ספר מעניין שמנסה להתמודד עם הטענה הרווחת באותם ימים שכל אחד יכול להשיג מומחיות אם רק ילמד ויתאמן מספיק זמן.
אפסטין, שכתב בין היתר את RANGE, מציג בספר דוגמאות רבות על חשיבות התכונות הגופניות והנפשיות שאנחנו נולדים איתן, וקרא לו בשם מעורר המחלוקת "הגן של הספורט".
10 שנים לאחר מכן אנחנו יודעים להגיד שאין גן אחד שחוזה הצלחה בספורט, ואני חושב שאפסטין גם לא העז לטעון כך.
הוא רק ניסה להראות שיש לגובה, סיבי שריר ועוד תכונות מולדות, אפשרות לעזור לנו.
לצד פרקים על חשיבות הגובה ומוטת הידיים אצל שחקני NBA וחשיבות סיבי השריר אצל אצנים וגובה הטבור אצל שחיינים, הוא מתבל גם בסיפורים על אנשים שהגיעו לשיאים ספורטיביים עם מה שנראה בתור מעט אימון.
הנה כמה קטעים בולטים מהספר:
חוקרת אחת רצתה לבדוק האם שחקניות כדורעף רואות את המגרש אחרת מאנשים שלא משחקים.
היא נתנה להן לצפות בתמונות מתוך משחקים. בחלק מהתמונות הכדור היה נוכח, ובחלק הוא כבר יצא מהתמונה.
היא הראתה להן את התמונה לחלקיק שניה.
לא היה סיכוי שהשחקנית תספיק לראות את הכדור עצמו.
למרבה ההפתעה, החוקרת גילתה שלפי שפת הגוף והמיקום של השחקניות על המגרש, אפשר היה לדעת אם הכדור בתמונה או לא.
התמונה הייתה שם 16 אלפיות השנייה.
לאנשים שלא מבינים כדורעף זה כמו הבזק אור.
אחת המוסרות הטובות בעולם עשתה זאת בקלות.
אליה פורמן כתב על הנושא בעבר - לחצו כאן.
מדען ספורט קיבל מדגם של 106 ילדים טובים מאוד בטניס.
הוא נשאל אם אפשר יהיה לחזות מי מהם יהיה מדורג יותר גבוה בעתיד.
הנתונים של רמת הטניס (למשל, החזרת כדור מדויקת) הראו בהתאמה של 60% מי יהיה מדורג יותר גבוה.
אבל, להפתעת כל המעורבים, ברגע שהוציאו מהחישובים את היכולות הספורטיביות הכלליות, קשה היה לחזות באותה רמת קירוב.
כלומר, היכולות הספורטיביות הכלליות השפיעו על היכולת הספציפית של הטניס.
המחקר שוחזר שנים לאחר מכן עם מדגם בגודל דומה של שחקני טניס.
לחצו כאן כדי לקרוא עוד מתוך הספר RANGE.
מחקרים של HERITAGE הצליחו לראות שלא כל אחד מאיתנו מגיב בצורה דומה לאימון.
חלק מאיתנו צריכים ספרינטים, חלק דווקא ההיפך.
אם אתם חושבים שתוכנית האימונים שלכם לא בהכרח משפיעה עליכם כמו על החברים לקבוצה, יכול להיות שאתם צודקים.
בשנות ה-50 של המאה הקודמת, חוקר גילה שרגישות לכאב היא אמנם תכונה שנולדים איתה, אבל צריך ללמוד אותה.
הכלבים שהוא אימן וגידל לא למדו להיות רגישים לכאב.
הם התנגשו בצינורות ברזל וריחרחו גפרורים בוערים מקרוב.
אמנם לא כדאי לתת לאנשים שמטבעם רגישים לכאב עבודה שעלולה להעמיד אותם בסיכון גבוה לכאבים, אבל היכולת שלנו להתאים את עצמנו גם בתחום הזה היא גמישה ביותר.
כתבה בעיתון הספורט המפורסם Sports Illustrated תיארה את שחקן הכדורסל ג'ואקים נואה כאחד שאין לו כישרון יוצא דופן בהשוואה לשאר חבריו מה-NBA.
עזבו את זה שהוא בן לשחקן טניס מהטובים אי פעם, גובהו כמעט 2.10 מטרים, מוטת הידיים שלו 2.15 מטרים והוא קופץ 95 סנטימטרים לגובה מהמקום.
דווקא חוסר בכישורי כדורסל (כדרור וקליעה) הוא הדבר שגורם לו להיות "חסר כישרון"?
הרי אלה דברים שאפשר ללמוד.
גובה, מוטת ידיים וסיבי שריר שמאפשרים לקפוץ גבוה הרבה יותר קשה ללמוד.
לחצו כאן כדי לקרוא על נושא הגנטיקה בספורט בפוסט על פרק שכתבה סיגל בן זקן.
