אקהרט טול הפך את תחום המיינדפולנס לנגיש למיליוני אנשים. ספר נפלא שמשלב תיאוריה ופרקטיקה בצורה שהפכה את הקריאה בו לנעימה ומאתגרת באותה מידה.
לא כל אחד יכול גם לקדם את התחום של מיינדפולנס וגם לקבל ציטוט מאופרה ווינפרי על הכריכה.
לא כל אחד יכול למכור מיליון עותקים מהספר שלו.
דברים שלקחתי מקריאה בספר:
נדע שאנחנו מתקדמים לכיוון ההארה כשנמצא את עצמנו מתנתקים מהקול שבראש שלנו. אם פתאום נשמע אותו אומר לנו משהו אבל נחייך, כמו כשילד קטן מקלל אותנו, אז נדע שהתנתקנו והקול הזה כבר לא משפיע עלינו.
לא משנה מה קורה עכשיו, עלינו לקבל את המצב כאילו בחרנו בו.
לקבל את המצב, ואז – אם יש צורך – לפעול לגביו. אם אנחנו יכולים לשנות את המצב, לשפר אותו או להסיר את עצמנו ממנו, אז כך יש לעשות. אם לא, אז כדאי לקבל שכך הוא המצב.
האגו שלנו כל הזמן תחת איום של מוות. האיום הזה יוצר אצלנו פחד. אנחנו מפחדים להיכשל, מפחדים מאובדן, מפחדים להיפגע, וכן הלאה. עבור האגו, אפילו הפסד בויכוח מעורר בו תחושת איום.
אז מה עושה האגו? דוחף אותנו להיות צודקים. להיות מנצחים. לשמור על המצב המנטלי שלנו. חלילה, לא להשתנות. זה יפגע באגו, והוא ימות. לטעות זה למות.
כמה מערכות יחסים התפרקו בגלל זה? כמה מלחמות החלו?
ההזדהות שלנו עם האגו שלנו מובילה לצורך למצוא כל הזמן דברים חדשים להיצמד אליהם. מחשבות, אמונות, תפקידים חברתיים, רכוש פיזי, תדמית. אבל האגו תמיד מרגיש מאוים. תמיד מרגיש חוסר.
סבל זקוק לזמן. הוא לא יכול לשרוד בעכשיו. הסבל זקוק לעבר (בושה, אשמה, פצע) או לעתיד (דאגה, חשש, פחד). כשאנחנו נוכחים ברגע הזה, אין מקום לסבל.
יש לכבד את הכול, אך דבר אינו משנה. כל דבר שחולף אינו אמיתי, ומה שאמיתי אינו חולף.
אי אפשר לחשוב על נוכחות ברגע הזה או להבין אותה. ברגע שמנסים להבין, ברגע שחושבים, כבר לא נוכחים.
כאשר נוכחים, אין מחשבות.
נסו לראות את הרווח בין הדברים. נסו להקשיב לרווח בין המילים.
אם אנחנו לא מרגישים בנוח עם עצמנו כשאנחנו לבדנו, אנחנו נחפש מערכת יחסים כדי לחפות על תחושת חוסר הנוחות. אפשר להניח בסבירות די גבוהה שתחושת חוסר הנוחות תעלה שוב במערכת היחסים ואולי גם תיצור תחושה של האשמה כלפי בן/בת הזוג.
אבל למה שבכלל נחפש מערכת יחסים עם עצמנו מלכתחילה? אי אפשר פשוט להיות עצמנו?
במקום לשפוט את עצמנו, לאהוב את עצמנו, להתווכח עם עצמנו, אי אפשר פשוט להיות?
כשאנחנו פשוט הווים, אין עצמי כדי להגן עליו, לכעוס עליו, לאהוב אותו, להתאכזב ממנו.
פשוט להיות.
כשתחושת העצמי שלנו נובעת מהיותנו, ולא מהפיכתנו למשהו, אנחנו יכולים להיות שמחים ללא קשר לתוצאות מעשינו.
כשאין לשמחה שלנו תלות בתוצאות, אנחנו משוחררים מפחד. במצב כזה, אין לנו צורך לדרוש שהנסיבות, המצבים, התנאים, המקומות או האנשים בחיינו ישמחו אותנו.
כאשר אנחנו לא תלויים בגורם חיצוני שישמח אותנו, אנחנו לא מתאכזבים אם זה לא קרה או שהם לא עמדו בציפיות שלנו.
שמחה תלויה בתנאים חיצוניים שנתפסים כחיוביים.
שלווה פנימית לא תלויה בדבר.
