ג'ורג' ממפורד עבד עם פיל ג'קסון בשני מועדונים שונים - הבולס והלייקרס - ועזר למייקל ג'ורדן ולקובי בראיינט להפוך להיות בין הספורטאים הגדולים אי פעם.
לפני שג'ורג' ממפורד הפך לפסיכולוג ומטפל במיינדפולנס, הוא היה שותף לחדר של ג'וליוס אירווינג, הידוע בכינויו דוקטור ג'יי.
ממפורד סיפר על החוויה שלו מהדוקטור:
"לא הבנתי זאת באותו זמן, אבל J היה ספורטאי שהשתמש במיינדפולנס בצורה טבעית ששיחק את המשחק שבתוך הראש (The inner game) עוד לפני שמישהו חשב על המונח הזה. הוא תמיד חי ברגע הנוכחי, הגיב והסתגל למה שהתרחש סביבו ולא ניסה להתנגד או לריב. הוא נתן למצב לדבר אליו, הוא התבונן ולמד. הוא תמיד היה אנרגטי, תומך, מעודד, נחמד, נדיב – תכונות שספורטאי קשוב חייב לפתח כדי לשגשג – ועם זאת הוא עזר לאחרים לעמוד בהתחייבויות שלהם בלי לגרום להם לחוש טועים.
הוא מעולם לא התלונן על הצורך ללכת לאימון, על כאב, או על דיכאון אחרי ששיחק רע או הפסיד במשחק.
היה נראה שהוא שמח להיות בחיים."
ממפורד מזכיר לקוראים את הסיפור על שני הזאבים:
מסופר, בקרב בני הצ’ירוקי, על אחד מזקני השבט שישב עם נכדו וסיפר לו על קרב המתחולל בתוך בני האדם.
הוא אמר: “נכדי, הקרב המתחולל בתוך כל אחד מאיתנו הוא בין שני זאבים.
זאב אחד הוא רע: כעס, קנאה, קנאות, צער, חרטה, השתוקקות ותאווה, גבהות הלב, רחמים עצמיים, רגשות אשם, טינה, רגשי נחיתות, שקרים, גאוות שווא, רגשי עליונות ואגו.
הזאב השני הוא טוב: שמחה, שלווה, אהבה, תקווה, רגיעה, ענווה, חביבות, טוב לב, אמפתיה, נדיבות, כנות, חמלה ואמונה.”
הרהר הנכד בדברי סבו לזמן מה ואז שאל: “מי משניהם מנצח?”
ענה הצ’ירוקי הזקן בפשטות: “זה שאתה מאכיל.”
ממפורד אז מצטט סופר ידוע (צ'יקסנטמיהיי) שמדבר על מצב של Flow:
"בלי משימה בה אנחנו יכולים למקד את תשומת ליבנו, רובנו הופכים מדוכאים באופן הדרגתי. כשאנחנו נמצאים במצב של Flow אין מקום למחשבות מפריעות שכאלה. חלק מאיתנו מומחים בהאכלת הזאב הלא נכון.
כאשר אנחנו לא נוכחים ברגע עצמו, רמת המיומנות שלנו אינה משמעותית, משום שאיננו מסוגלים להביא אותה לידי ביטוי. אם הפוקוס של ספורטאים שחווים בעיות ברמת הביצוע ממוקם לא נכון, זה ככל הנראה משום שהם מתמקדים בתוצאות, או במה שאנשים אחרים חושבים. וזה מרחיק אותם מהזרימה של המשחק. המצב מדרדר משם והם מתחילים לשפוט את עצמם. ואז הכדור לא הולך לאן שהוא אמור ללכת.
תרגול מיינדפולנס עוזר לנו לקחת צעד לאחור, ולהצליח לבצע הערכה של המצב (בשונה משיפוט של המצב).
כאשר אנחנו לא נוכחים ברגע, אלא עסוקים בהאזנה למבקר הפנימי שלנו, אנחנו מתמקדים בדברים שאינם בהכרח מועילים. "אני חייב להצליח לזרוק את הכדור הזה לסל." ממפורד מתאר מצבים בהם ספורטאי היה כל כך מרוכז במה שהיה ובמה שצריך להיות, שהוא התחיל לזרוק את הזריקה עוד לפני שהכדור הגיע אליו. כמובן, הכדור לא נכנס לסל. ממפורד מתאר מצב של החטאה שמעוררת בנו את המבקר הפנימי שמזכיר לנו שאנחנו לא טובים, לא ראויים לאהבה או לכבוד, ובכלל, עדיף שפשוט נפסיק.
ספורטאים ששומעים ביקורת כזו בתוך ראשם יתקשו להביא את היכולת הטכנית שלהם לידי ביטוי, טובה ככל שתהיה.
כאשר אנחנו מתאמנים, אנחנו בוחנים מיומנויות, טקטיקות ואסטרטגיות חדשות. אנחנו לא תחת לחץ, אז יש זמן לחקור ולהתעניין: "מה אם אניף את המחבט שלי בצורה הזו?", "מה אם אבעט בעזרת החלק הזה של הרגל?"
רוב מה שאנחנו מבצעים במשחק נלמד באימונים. אימון זה בעצם תהליך ארוך מאוד של ויסות עצמי: ניסיון להימנע ממחשבות בסגנון "אני גרוע/ה, זה לא אפשרי" ולייצר יותר מחשבות בסגנון "מה אם..."
צפו בסרטון הזה, ושימו לב כמה פעמים הספורטאי נופל.
כאשר שון סמית' ביצע את התרגיל הזה באולימפיאדת החורף ב-2010, הוא היה הראשון אי פעם. כשנשאל על מה חשב בזמן התרגיל, ענה:
"בנקודה הזו אתה לא באמת חושב, אתה נותן זה לקרות. זה מיקס של להיות ממוקד לחלוטין ואז שלא יהיה לך אכפת."
פיל ג'קסון, המאמן שלקח 11 אליפויות NBA, ראה בג'ורג' ממפורד נכס משמעותי. לחצו כאן כדי לקרוא מדוע.
