נכון, החטאנו. כן, לא קיבלנו את הציון שרצינו. אבל מה הוביל לכך ואיך זה משפיע על ההחלטות העתידיות שלנו?
חישבו על כישלונות שחוויתם בחיים שלכם; פנדל שלא נכנס, זריקת עונשין מכריעה שהתגלגלה החוצה, עסק שלא התרומם, מערכת יחסים שנגמרה.
שחקני פוקר קוראים לזה resulting. אתם מתייחסים לפעולה לפי התוצאה שלה, במבט לאחור. אבל האיכות של ההחלטה לא נמדדת לפי האיכות של התוצאה.
בתנאים של אי וודאות, אין לנו דרך להיות בטוחים בתוצאה. רוח פתאומית יכולה להעיף הצדה כדור מדויק שנבעט או לפסול שיא עולם בריצה. נפילה של שחקן יריב על שחקן שלא שם לב במאבק על כדור יכולה לגרום לפציעה חמורה גם בספורטאי/ת ששומר/ת על אורח חיים מושלם.
לפעמים, החלטות רעות עשויות להוביל לתוצאה טובה, כמו למשל זריקה שלא הייתה צריכה להיזרק ונכנסה בטעות. מאמנים משנים את ההרכב שלהם אחרי הפסד בנקודה אחת אבל לא אחרי ניצחון בנקודה אחת. האם ההבדל הקטן הזה, שבריר אחוז בזריקה שהייתה עשויה להיכנס או לצאת, הוא זה שאמור לקבוע אם ההחלטות היו טובות או רעות?
אין שום ספק שעלינו לשאול מה השתבש בכישלון ההוא, אבל עלינו לשאול גם מה עבד טוב בכישלון, כדי שנוכל לקחת את החלקים שעבדו וליישם אותם בהמשך.
באותה צורה, אפשר גם לשאול מה עבד טוב בניסיון המוצלח ולהוסיף גם מה לא עבד, למרות שהתוצאה הרצויה הושגה. כך נגדיל את הסיכוי שהתוצאה הרצויה תושג בכל פעם.
נכון, אנשים לא מודדים אותנו לפי התהליך שלנו ולפי חוזק ההחלטות שלנו ברגע המכריע. הרוב מודד אותנו לפי התוצאה. אבל הרוב גם לא יודע את כל הדברים שאנחנו לוקחים בחשבון כשאנחנו מחליטים ומבצעים. אנחנו לא צריכים לפעול לפי מה שהרוב חושב. אנחנו צריכים לפעול לפי מה שייתן לנו את הסיכוי הכי טוב לתוצאה הרצויה.
עוד שאלה מעניינת עשויה להיות "מה היית ממשיך לעשות גם אם היית יודע שיש סיכוי גדול שזה ייכשל?"
תשובה עליה מבטלת את כל ההתייחסות ל"הצלחה" ול"כישלון". היא משאירה דברים שעושים כי הם טובים לנו ללא קשר לתוצאה.
ואם זו לא הצלחה, מה כן...
