באחד הפוסטים האחרונים הביא לירן שפירא דוגמה מפורטת איך ניתן ליישם את עקרונות עיצוב האימון, ועשה זאת בעזרת כדורעף.

היום נראה דוגמה איך אפשר לקחת תרגיל מעולם אימון הכדורסל שאינו עומד בעקרונות ולשנות אותו כך שיעזור לספורטאים להעביר את הלמידה מהאימון לביצועים במשחק.

ניקח לדוגמא תרגיל מסורתי לאימון התקפה שנקרא צעד וחצי. למי שלא מכיר את הענף, בצורה הכי בסיסית של תרגול סיומות ליד הסל, השחקנים המתקיפים עומדים בטור עם כדור בידיים, כל אחד בתורו מכדרר בקו ישר לסל כמה כדרורים שהוא רוצה, מבצע צעד וחצי וזורק את הכדור לסל. אחרי שהם זורקים הם לוקחים את הכדור של עצמם וחוזרים לסוף הטור. בדרך כלל המאמן עומד מהצד ומאתר "טעויות טכניות" של השחקנים ומנסה לתקן אותם. בתרגיל כזה הכל מאוד מסודר וזה מרגיש לשחקנ/ית טוב שהכדור נכנס לסל באחוזים יחסית גבוהים.

אז מה הבעיה? כמו שלירן שפירא תיאר בטור קודם, יש הבדל גדול בין ביצועים ללמידה, ותרגיל כזה אמנם מאפשר ביצועים ברמה גבוהה, אבל הלמידה והסיכוי להעברת הביצועים למשחק היא מאוד נמוכה.

סיבה עיקרית להעברה נמוכה למצב משחק היא חוסר ייצוגיות התרגיל לתנאי הביצוע במשחק אמיתי. הסכנה בתרגיל לא ייצוגי כמו צעד וחצי ללא הגנה היא שהספורטאים ילמדו הרגלים שיעזרו להם להצליח בתרגיל, אבל יכשילו אותם בזמן משחק. למשל, בגלל שאין שומר מול המתקיף בתרגול צעד וחצי (מצב מאוד נדיר במשחק אמיתי), המתקיפים באים מכדרור מזווית מאוד מסוימת (לרוב במשחק הזוויות שונות והשחקן קיבל מסירה), המתקיפים מסתכלים רק על הכדור (כי אין שומר להתחמק ממנו) ולוקחים את הכדור אחרי שנקלע סל ומכדררים אותו (הפרה במשחק אמיתי).

‍

אז איך מיישמים את העקרונות של גישת ההגבלות בצורה שתשפר את רמת הלמידה?

‍

1. מטרת האימון - Session Intention: אנחנו קודם צריכים להחליט מה אנחנו רוצים להשיג מהאימון, ולפי זה נוכל לעצב את התרגיל בהתאם.

כמה דוגמאות למטרות למידה אפשריות באימון סיומות:

1.1 שינוי כיוון או קצב כדי להתחמק מההגנה

1.2 לקפוץ גבוה ככל האפשר בסיומת כדי להגיע יותר בקלות לסל

1.3 סיומת מהירה יותר כדי להתחמק מההגנה

1.4 התקפה לכיוון מסוים (באותו צד של הסל / בצד השני שלו)

1.5 התקפה ממצב מעבר מהגנה

2. עיצוב סביבת למידה ייצוגית - Representative Learning Design: הרמה הייצוגית ביותר היא כמובן המשחק המלא (5 נגד 5 בכדורסל), אך ישנו ספקטרום רחב של רמות ייצוגיות בין המשחק המלא בקצה אחד, וצעד וחצי פנוי בקצה השני.

את רמת הייצוגיות צריך להתאים למטרת האימון שבחרנו וגם לרמת הניסיון של הספורטאי. ספורטאי מתחיל כנראה לא יוכל להתמודד עם כל המידע בסביבת משחק מלא, אבל כדי שהוא יוכל להתחיל ללמוד להשתמש במידע מהסביבה, כדאי לנו לנוע בצעדים לאורך ספקטרום הייצוגיות לכיוון המשחק האמיתי.

הצעד הראשון שאני הייתי לוקח הוא להוסיף שומר ליד הסל (מצב כמעט תמידי בכדורסל), וכך המתקיף יתחיל להסב את תשומת הלב גם להגנה ולא יצטרך לקחת את הכדור אחרי סל של עצמו (הפרה). עוד גורמים המשפיעים על רמת הייצוגיות:

2.2 מיקום התחלתי של השחקנים – המתקיף והשומר

2.3 מספר השחקנים בכל צד של הסל

2.4 איך מתחיל המהלך (ממסירה, למשל, או מכדרור)

2.5 ספירת נקודות

3. חזרות ללא חזרה - Repetition Without Repetition: הרעיון המרכזי כאן הוא לתת לספורטאים בעיה שהם צריכים לחפש לה פתרון יעיל. כמו בכל ענף כדור, אין באמת מצב שחוזר על עצמו במדויק, וכך צריך להיות גם באימון.

יכול להיות שהמצב הכללי חוזר על עצמו, אבל בכל חזרה יהיה שינוי קטן שיגרום לספורטאי לבחור אפשרות פעולה אחרת בהתאם לבעיה הניצבת מולו. למשל:

3.1 דיוק המסירה של השחקן שמוסר את הכדור למתקיף - קרוב/רחוק, בפנים/בחוץ, גבוה/נמוך

3.2 הכיוון ממנו המסירה מגיעה

3.3 מהירות/עוצמת המסירה

3.4 המיקום ההתחלתי של המתקיף

3.5 הפעולה הנגדית של ההגנה

4. להגביל כדי לאפשר - Constrain to Afford: לפי גישת ההגבלות, חשוב לתת לספורטאים לקבל בעצמם את ההחלטה של מה, איך ומתי לבצע פעולה בהתאם למצב שהם נמצאים בו ובהתאם ליכולתם האישית.

המאמן בגישה זו יכול "להזמין" את הספורטאים לפעול בצורה מסוימת על ידי שהוא נותן להם הזדמנות וסיבה לכך דרך מניפולציות של המשימה. כמה דוגמאות למניפולציות אפשריות בהתאם למטרת האימון:

4.1 לתת הוראות טקטיות לשחקן השומר לסגור כיוון מסוים - מזמין כיוון הפוך

4.2 לשנות את גובה הסל או את תחומי המגרש - סל גבוה יגרום לשחקן להצטרך לקפוץ גבוה יותר או לזרוק יותר בקשת

4.3 לתת נקודות בונוס על כיוון או סוג התקפה מסוים - תמריץ לבחור באפשרות שבדרך כלל לא מועדפת על הספורטאי (למשל יד שמאל לימניים)

4.4 לאסור על סוג התקפה מסוים - איסור על סיומת עם הלוח תזמין סיומת יותר רכה או קשתית

4.5 להגביל את קבוצת ההגנה - פותח אפשרויות להתקפה (למשל להגנה חובה להתחיל מחוץ לצבע)

‍

העקרונות בגישת ההגבלות נותנים למאמן מפת דרכים לחשיבה על תהליך עיצוב האימון, ובו זמנית מאפשרים למאמן ולספורטאים להיות יצירתיים בחיפוש ומציאת פתרונות מגווונים לבעיות שנתקלים בהן בזמן התחרות. הגישה נותנת לספורטאים לפתח את חוש המשחק שלהם והבנה יותר עמוקה של הטקטיקות ואפשרויות הפעולה שלהם. המאמן מצידו הופך למעצב אתגרים, במקום מתקן טכני. ואולי הכי חשוב, האימון יעזור לספורטאים לבצע בזמן התחרות, לא רק להרגיש טוב באימון.‍