יש 3 דברים שחשובים לי בתור מאמן של קבוצה צעירה.
1. שיהיו חברים זה של זה.
2. שיתאמצו.
3. שיהיו מוכנים לטעות ולהיכשל.
הסעיף השלישי הוא הכי פחות אינטואיטיבי.
הרי כולם רוצים להצליח.
מצד שני, כולם רוצים להתקדם, ואי אפשר להתקדם בלי לעשות דברים חדשים.
כלומר, במהלך התהליך של השיפור נעשה דברים שאנחנו עוד לא יודעים היטב, וזה עלול להביא אותנו למצב של כישלון.
או כמו שאומר משפט שאני מאוד אוהב: "אי אפשר להיכנס למים בלי להירטב."
אתמול שחקן שאני מאמן (והוא כרגע בין 4 השחקנים הטובים במחוז שלו) החטיא המון במהלך האימון.
זה מאוד הסעיר אותו.
הוא רגיל לקלוע.
הוא לא רגיל להיכשל.
הגדולים בתחומם נוהגים להיכשל והם מנצלים תקופות רעות כדי לחזור חזקים.
הם לפעמים יוצרים לעצמם תקופות של "כישלון" בהן הם לומדים משהו חדש ומוסיפים אותו לארגז הכלים המקצועי שלהם.
כישלון הוא חלק חשוב מאוד מההתקדמות, שהיא מרכיב הכרחי בהצלחה רבת שנים.
