ג'יי ג'יי רדיק היה בין שחקני הכדורסל הטובים בארה"ב כשהיה בתיכון, והוא תמיד חלם לשחק באוניברסיטת דיוק אצל מייק ששבסקי (Coach K).

כשהגיע הזמן לשחק אצלו הוא גילה שזה לא תמיד קל, אבל זה בהחלט היה שווה את זה, והוא זוכר לטובה את השנים שלו שם גם כמעט 20 שנה לאחר מכן.

כשהוא נשאל מה הוא לקח מששבסקי, הוא עונה:

‍

‍

במשך 4 שנים הם התראו כמעט כל יום, והוא לא זוכר שהיו למאמן שלו ימים לא טובים.

מה זה יום לא טוב?

יום שבו אין לך אנרגיות, או אתה לא מחויב, או פחות אכפת לך ואתה פחות מנסה לעזור.

מייק ששבסקי השאיר חותם על החיים של ג'יי ג'יי רדיק ושל מאות שחקנים צעירים אחרים בזכות העקביות וההתמדה שלו, בזכות האנרגיות שלו, בזכות ההבנה שלו שהוא לפעמים יטעה, והוא לא מושלם, אבל אין דבר כזה יום רע והאחריות שלו היא להיות שם - הכי טוב שלו - כל יום.

‍

וזה גרם לי לחשוב:

כמה פעמים "נמאס לנו"? "אין לנו כוח"? "הם לא שווים את המאמץ"?

כמה פעמים " המועדון הזה לא נותן לי אז למה שאני אתן לו?" או "אם הם לא משקיעים אז אני לא אשקיע"?

כמה פעמים "בשביל מה...?"

מייק ששבסקי עשה הרבה דברים היטב, אבל בעיקר הוא עשה כל יום - כל יום(!) - היטב.

‍

עוד על מייק ששבסקי כאן (נבחרת ארה"ב) וגם כאן (ספר על מנהיגות).

לסדרת הפוסטים על הביוגרפיה של ששבסקי - לחצו כאן.