מה ההשפעה של הגנים שלנו ומה ההשפעה של הסביבה על המומחיות שאנחנו מפגינים?
פרק 1 מתוך הספר "מומחיות ומצוינות: מבט רב תחומי" / סיגל בן זקן
בכל פעם שאנחנו רואים את מייקל פלפס שובר שיא עולם או את לברון ג'יימס עוקף עוד שחקן ברשימת אחד השיאים, אנחנו שואלים את עצמנו "איך הוא עושה את זה?", האם זה כישרון מולד? מתנה מאלוהים?
תיאוריית האימון מוכוון המטרה (Deliberate practice) טוענת שבהינתן מספיק זמן ומספיק תשומת לב לתהליך האימון, כל אחד מאיתנו יכול להפוך למומחה בתחומו.
תיאוריות אחרות טוענות כי לא משנה כמה אדם מסוים מתאמץ, אם לא יהיה לו את מבנה הגוף של לברון ג'יימס או את החוסן המנטלי או המבנה הגופני המתאימים, הוא לא יוכל להגיע לרמה דומה.
בעוד כישרון מלידה הוא לא מושג שההגדרה שלו מוסכמת על כולם, יש לגנטיקה שלנו השפעה על הפוטנציאל שלנו.
תומכי שתי התיאוריות לא חושבים שהתיאוריה הנגדית לא קיימת.
הם מבינים שיש שתי שחקניות במשחק הזה - סביבה ותורשה.
מי שתומך בתיאוריית הסביבה חושב שהכישרון הוא זניח. מי שתומך בתיאוריית הכישרון, חושב שהוא כ-50% מהפוטנציאל שלנו.
מומחיות, מצוינות וביצועים אתלטיים אינם תכונה, בוודאי לא במובן הביולוגי שלה.
אדם לא נולד איתם.
רוב המודלים מסכימים שמומחיות מתפתחת מתוך יחסי גומלין בין המאפיינים של האדם, הסביבה שלו, ותהליך ההכשרה והאימון שלו.
אדם ששואף להיות מומחה מגלם בתוכו ארבע שכבות:
גנטית - קבועה ולא משתנה.
תכונתית - דינמית ומשתנה בתלות בין השכבה הגנטית לשכבה הסביבתית.
סביבתית - כל הגורמים שמשפיעים עלינו מבחוץ.
ביצועית - שהיא תוצאה של כל שלוש השכבות הנ"ל.
שונות גנטית בין בני אדם יכולה להוביל לאישיות או למידות גופות שונות זו מזו, ולפעמים מספיק בהחלפה אחת של מקטע DNA כדי להבדיל בין בני אדם.
חשוב להגיד שאנחנו לא מקבלים בתורשה תכונות, אלא מקבלים פוטנציאל לתכונות והסביבה שלנו גם היא תקבע איך יתממשו התכונות האלה.
כל תכונה פיזיולוגית או פסיכולוגית היא בעצם ביטוי של הגנים שלנו בהתאמה לסביבה. גם התגובתיות שלנו לאימון מושפעת מהגנים שלנו.
זה כמו לקבל מההורים שלנו מתכון לעוגה.
כל אחד משתמש בחומרים אחרים ומערבב בצורה שונה את החומרים שיש לו - צורה מספיק שונה כדי שהעוגה לא תהיה זהה לחלוטין בין אחד לאחד.
לא כל תכונה גנטית היא תורשתית!
לא כל ביטוי גופני או נפשי שלנו הגיע מההורים שלנו. חלק נוצר בעצמו וחלק מושפע מהסביבה.
חקר הבסיס הגנטי של תכונות גופניות מתקדם מאוד בשנים האחרונות, ומוזר לגלות שחקר הבסיס הגנטי של תכונות קוגניטיביות / נפשיות לא מתקדם באותה צורה.
קבלת החלטות, תפיסה, ויסות רגשי ועוד כמעט לא נחקרים בהיבט הזה, למרות ההשפעה שלהם על מומחיות בספורט, בהיקף של כ-50% לאדם.
בעיקר, היכולת לייצר ולשמר סרוטונין ודופאמין ולהשתמש בהם להקל על הלחץ שמופעל עלינו הם תחום בו המחקר יכול להתפתח ולהבין מה מבדיל בין ספורטאים.
האפקט של הגנים תלוי בסביבה והאפקט של הסביבה תלוי בגנים.
במובן מסוים הדבר דומה לגישה האקולוגית/דינמית למומחיות בספורט.
אנחנו תופסים מה שהגוף שלנו והסביבה שלנו מאפשרים לנו, אנחנו פועלים לפי מה שתפסנו, והמשך התפיסה שלנו תלוי בדרך בה פעלנו.
הגנים שלנו מאפשרים לנו פוטנציאל מסוים, שמוביל אותנו לנסות ולהצליח (או להיכשל) בדברים מסוימים, והניסיון שלנו מפתח אצלנו תכונות מסוימות שמתעצבות בהתאם לגנים שלנו שכבר קיימים.
חוקרים מסוימים הבחינו בשלוש קורלציות בין סביבה לתורשה:
1. קורלציה פסיבית - אנשים שחולקים גנטיקה חולקים גם סביבה חיצונית.
2. קורלציה אבוקטיבית (evocative) - אנשים בעלי גנטיקה מסוימת מושכים אליהם בלי מודע סביבה מתאימה.
3. קורלציה אקטיבית - אנשים בוחרים באופן פעיל סביבה שמתאימה לגנטיקה שלהם.
מכיוון שלא ניתן לבודד את המשתנים העיקריים (סביבה ותורשה) זה מזה, תכנון סביבת המחקר הוא מורכב ויצריך בעתיד יכולת להשתמש בגופי נתונים גדולים (big data) וביכולת לקחת בחשבון הבדלים בין בני אדם - האדם הממוצע קיים בסטטיסטיקה אבל לא במציאות.
לחצו כאן כדי לחזור לפוסט המרכזי עם הקישורים לכל הפוסטים מהספר.
