רוב האנשים חושבים שהם קשובים לאחרים.
רק כאשר אנחנו בזמן תרגול אנחנו שמים לב כמה תשומת הלב שלנו משוטטת ומתפזרת.
אם זה כך כשאין לנו דברים מיוחדים לשים לב אליהם, מה קורה כשאנחנו עם אנשים אחרים..?
שמירה על עצמנו (באמצעות תרגול מיינדפולנס) היא אמצעי מעולה לפתח את המודעות שלנו לתחושות, לרגשות ולמחשבות שלנו.
היכולת לפתח קשב תעזור לנו להיות קשובים גם לאחרים.
גם יצירתיות היא תחום שיכול ליהנות מעולם המיינדפולנס.
כשאנחנו נוכחים בחוויה באמת, ולא מגיבים מיד עם ההרגלים הישנים שלנו, אנחנו פתוחים לחוויות חדשות.
יצירתיות היא גם היכולת לסבול עמימות.
כאשר לא הכול חד וברור, טוב נעשה אם ניתן לדברים להתבהר ונפנה אליהם תשומת לב וקשב.
זה יפתח אותנו לעולמות חדשים שלא היו מתגלים אם היינו מתנהלים באוטומטיות.
אם יש קשת בשמיים בטח יבוא שלום.
אם ציפור חירבנה עליי סימן שיש לי מזל רע (או טוב, תלוי מי חינך אותי).
אם כואבת לי הרגל אני בטח אהיה נכה.
מבט קצר מהבחור מעבר לרחוב והחיים שלי בסכנה.
כשקוראים את המצבים האלה על המסך הם נראים מגוחכים, אבל כשהם מתרחשים בתוך הראש שלנו הם אמיתיים מאוד.
אנחנו נוטים להאמין למחשבות שלנו ולתת להן מעמד של מציאות ממשית.
אנשים שמתרגלים מיינדפולנס יודעים להבדיל בין הסיפור ובין המציאות.
זה לא שאינם חושבים מחשבות על קשת בענן או על כאבים ברגל. הם חושבים.
הם פשוט לא מחברים את הסיפור למציאות.
בהמשך, כשנלמד לזהות סיפורים ולהפריד אותם מהמציאות, נדע גם לזהות אם הסיפור מיטיב איתנו ותומך בחיים, או משתדל להחליף את החיים שלנו ובכך לגרום לנו לתחושות רעות.
