החלק הכי קשה בלאבד מישהו זה שנשארים לנו שרידים ממנו. זיכרונות. שברירים של מציאות שחלפה ואינה עוד, אבל מתקיימים בתוך הראש שלנו.
אם הייתה אפשרות לאבד את הזיכרונות יחד עם האדם, האם זה מה שהיינו בוחרים בו? איך הזיכרונות, העצב והכאב מעצבים את מי שאנחנו ואת מי שנהיה?
מתוך הפודקאסט The daily Stoic, הפרק עם סוזן קיין.
יהי זכרם ברוך.
עוד מהסופר ריאן הולידיי בלחיצה כאן.
