זה חלק 4.
אין גבול למה שאנחנו יכולים ללמוד, כל עוד אנחנו יכולים לחבר את זה לדברים אחרים שאנחנו כבר יודעים.
רמת הידע שלנו תלויה בכמה הנושא מחובר לידע קודם, או אם יש לו משמעות פרקטית בחיים שלנו או חיבור רגשי חזק.
רגעים נחמדים בכתיבה באתר שלי מגיעים כשאני קורא משהו או צופה במשהו שאני רוצה לכתוב עליו ואני מגלה שאפשר לחבר אותו לדברים אחרים שכתבתי או יצרתי בעבר.
הקושי להיזכר במשהו משרת אותנו.
תארו לעצמכם שבכל רגע נתון, כל הזכרונות וכל הדברים שאנחנו יודעים היו זמינים לנו. איך היינו יודעים לבחור מבין מאות אלפי או מיליוני הדברים שראינו, שמענו או חווינו?
היכולת לשלוף מידע מהזיכרון תלויה בחוזק הקשרים לנושא ובהקשר של המידע למציאות הנוכחית.
קושי רצוי:
פסיכולוגים גילו שככל שמתאמצים יותר להיזכר בנושא או ללמוד אותו, כך הוא נחקק עמוק יותר בזיכרון.
כמובן, אם נידרש לקרוא טקסט בליטאית ואנחנו לא יודעים ליטאית, שום מאמץ לא יעזור לנו ללמוד מהטקסט.
כדי שקושי יהיה רצוי, הוא צריך להיות במסגרת היכולות הנוכחיות שלנו ולגרום לנו להגביר מאמץ בהדרגה.
במחקר מעניין, נתנו לשחקני בייסבול להתאמן בחבטות על שלושה סוגי הגשות.
קבוצה אחת ידעה איזה סוג הגשה יגיע, והשתפרה מאוד ככל שראתה יותר חזרות של ההגשה.
קבוצה אחרת לא ידעה איזה סוג הגשה יגיע והתאמצה יותר כדי לזהות את הכדור כדי לחבוט בו.
אתם יכולים לנחש איזו קבוצה שיפרה את הלמידה שלה בצורה יותר משמעותית?
(נכון, אלה שלא ידעו מה יהיה סוג ההגשה)
וממילא, במשחק בייסבול אנחנו לא יודעים איזה הגשה תגיע. אז למה להתאמן כשאנחנו יודעים מראש?
עוד על ההבדל בין למידה לבין ביצועים - בלחיצה כאן.
כשאנחנו קטנים אנחנו לומדים לזהות חיות.
איך אנחנו יודעים מה ההבדל בין חתול לבין כלב?
בהתחלה אנחנו לא. לשניהם ארבע רגליים. לשניהם זנב. אחד עושה מיאו והשני הב הב. אחד הולך בשקט והשני לא תמיד. אחד זז בצורה חתולית =] והשני לא.
ככל שנראה יותר דוגמאות שונות, נצליח ליצור לעצמנו תמונה כללית בראש - קונספט, מושג - שיעזור לנו להבחין בדוגמאות שיגיעו בעתיד.
אנחנו מסוגלים לזהות חתול גם אם יש לו צבע שונה מכל חתול אחר שראינו.
כך נוצרת העברה של הלמידה לחיים - אנחנו חיים ולומדים תוך כדי.
אז למה שלא נתאמן ככה?
אסטרטגיה נוספת היא הצורך לייצר תשובה או פיתרון בלי שמישהו חיצוני רומז לנו או מגלה לנו מראש את התשובה.
כאשר אנחנו צריכים לבחור תשובה מבין 4 אפשרויות, רמת הקושי נמוכה. יותר קשה לענות תשובה בעצמנו. עוד יותר קשה מזה: לכתוב חיבור קצר על הנושא או ליצור מצגת שתרחיב על החיבור.
כל מרצה או מורה יגידו לכם - הם צריכים לדעת טוב מאוד את החומר לפני שהם מלמדים אחרים. וכדי ללמד אחרים צריך לייצר חומר משל עצמך.
במובן מסוים, זה מה שאני עושה באתר שלי. כשאני כותב אני לומד. הפרסום באתר הוא רק חלק קטן. זה קורה אחרי שכבר למדתי, סיכמתי, הרהרתי וחיברתי את זה לדברים אחרים שאני יודע.
כאשר מתקשים מתרחשות טעויות.
מאמנים ומורים רבים מנסים למנוע טעויות כי הם חוששים שהספורטאים והתלמידים ילמדו דברים מוטעים.
כאשר יש משוב על העשייה, אפשר לתקן טעויות.
מי שיודעת לשים לב לזריקה שלה לסל, יכולה לתת לעצמה משוב ולהשתפר בקליעה גם כשהמאמנת שלה לא נמצאת לידה.
כמובן, אם היא רק זורקת בלי לשים לב היא לא תשתפר, והיא יכולה אפילו לסגל לעצמה הרגל לזרוק בצורה לא יעילה.
אז מה התפקיד שלנו בתור מאמנים?
לעזור לה לשים לב ולתת לעצמה משוב.
עוד חיסרון בחשש מטעויות הוא שכשאנחנו חוששים, אנחנו עסוקים בלבדוק מה מצבנו ומפחיתים אנרגיה מנטלית שיכולה לעזור לנו לבצע היטב.
כן כן - חשש מטעויות מוביל ליותר סיכוי לטעות.
