קצת על דימיון ועל היכולת לראות מעבר למה שיש.
למה אתה יושב בתוך ארגז?
זה לא ארגז.
והוא לא רק יושב תוך הלא-ארגז שלו, הוא גם עומד עליו, משפריץ עליו, לובש אותו ועומד בתוכו.
כי יש כל כך הרבה דברים שאפשר לעשות עם ארגז, ונקודת המבט של השואל, במקרה הזה, כל כך לבנה ונטולת דימיון בהשוואה לגיבור שיודע, בטוח, משוכנע שזה לא ארגז.
וככה, גם ספר ילדים הוא לא-ספר-ילדים.
אפשר לשבת בתוכו, לעמוד עליו, להשפריץ עליו, ללבוש אותו ועוד ועוד, כיד הדימיון הטובה על הקורא/ת.
וגם אנחנו כתבנו ספר, שהוא לא-ספר-ילדים.
אז מה הוא כן?