למידה היא לא תהליך צפוי בו אנחנו נותנים לאדם "טכניקה נכונה" ומצפים להצלחה מיידית.
זה הפוסט השלישי בסדרה.
כדי לתמוך בצורה הטובה ביותר בתהליך רכישת המיומנויות, אנחנו צריכים להפסיק להסתכל על המאמן כמדריך - "יש לי את הפתרון הנכון ואני פה כדי לתת לך אותו",
ולהתחיל להסתכל על המאמן כמעצב.
מאמן אפקטיבי יוצר סביבת אימון שמטפחת את תחושת החקר ומקדמת את האפשרות של כל ילד/ה למצוא פתרונות לבעיות שמתעוררות במהלך האימון.
מאמן כזה צריך לקחת בחשבון את הגורמים שכבר משפיעים על הילד/ה (מאפיינים אישיים, מאפייני הקבוצה) ולא להתעלם מהם כדי לגרום לו לעשות דברים "כמו שצריך".
חלק חשוב בתהליך הלמידה הזה, שהוא מאתגר ולפעמים קשה, הוא המוכנות של הילד/ה לטעות ולהתמודד עם טעויות כחלק מתהליך החיפוש של פתרונות.
האם הם מתוסכלים כשהם נכשלים?
האם הם מרגישים שכל הזמן צופים בהם, מעריכים אותם, שופטים אותם, בכל חזרה וחזרה?
אם כן, נצטרך לעשות התאמות בצורה שאנחנו מאמנים כדי להפוך את התהליך למתסכל כמה שפחות.