בשנת 2016 קראתי ספר שעזר לי (ולאנשים שמסביבי) להסתכל על החיים בצורה שונה.

אני חושב שנתתי אותו במתנה למספר דו ספרתי של אנשים.

את המחקר של דאקוורת' הכרתי עוד לפני כן בזכות פרסומים שונים, סרטונים ומפגשים עם קבוצת פוטבול אחת יוצאת דופן, אך כשיצא הספר בעברית היה ברור שהרעיון יתפשט גם בישראל, וטוב שכך.

לפוסט עם הוידאו שמספר את הסיפור מאחורי הספר - לחצו כאן.

לסדרת הפוסטים מתוך פרקי הספר - לחצו כאן.

‍

כך נפתח הספר:

כילדה שמעתי הרבה את המילה "גאון".

אבי הוא זה שהשתמש בה. הוא נהג לומר, לאו דווקא בתגובה למשהו, "את יודעת, את לא גאון!"

אני לא זוכרת איך הגבתי. אולי העמדתי פנים שלא שמעתי."

ב-2013 זכתה דאקוורת במלגה של קרן מקארתור, מלגה המכונה לפעמים "מלגת הגאונים".

כשפורסמה ההודעה הרשמית על המלגה דאקוורת' רצתה להגיד לאביה שאמר לה שהוא גאה בה על הזכייה, הרבה דברים. היא אמרה לו "תודה, אבא."

היא רצתה להוסיף עוד כמה דברים, ביניהם "אבא, בטווח הארוך גריט יכול להיות חשוב יותר מכישרון." ועכשיו יש לה ראיות מדעיות לכך.

‍

במשך עשרות שנים אנג'לה דאקוורת' חוקרת מה עוזר לאנשים להצליח בחיים והיא מספרת בחלק הראשון של הספר מהו גריט, ממה הוא מורכב, איך היא הגיעה לחקור אותו, ועוד:

דאקוורת' חקרה מועמדים לאקדמיה הצבאית המובחרת ביותר בארה"ב (ווסטפוינט), סופרים, ספורטאים, אנשי מכירות, תלמידים בבית הספר ובאוניברסיטה ואחרים רבים.

היא גילתה שכישרון וגריט לא באים יחד.

‍למה "כישרוניים" לא מתמידים?

משום שמישהו במהלך הדרך סיפר להם שהם "כישרוניים". כאשר הם נתקלים במכשול הם פשוט מניחים ש"הם כנראה לא מוכשרים" ואז הם מפסיקים.

‍ולמה אנחנו מראש קוראים להם ככה?

כי זה הרבה יותר קל לקרוא למישהי מוכשרת מאשר לברר מה היא עשתה כל הילדות שלה, איך עברו עליה הימים שלה, מה אמרו לה בבית, איך היו המאמנים שלה וכו' וכו'... אפשר פשוט להגיד שהיא מוכשרת, להתלהב ולעבור הלאה. וזה קל בעוד דרך – אם היא מוכשרת, סימן שאני לא באמת משתווה אליה, אז אני לא חייב בעצמי להתאמן, להקדיש זמן, לשים לב לפרטים, לחזור על החומר. כי "אין לי כישרון".

‍

התלהבות היא דבר שכיח. התמדה היא דבר נדיר.

אלה שמצליחים, בסופו של תהליך, הם אלה שמסוגלים להתמיד, שיש להם כיוון אליו הם שואפים.

‍

הגריט עצמו אינו "כישרון". אדם לא נולד עם גריט או בלעדיו. הוא יכול לפתח אותו – תלוי בסביבה שלו. אם בית הספר שלך לא מעניש אותך על איחורים, יהיו איחורים. אם מקום העבודה שלך או המאמנים שלך לא מקבלים איחורים – מי שייאחר יפוטר או יושעה – אין איחורים. אותו אדם, שתי סביבות שונות, שתי תוצאות שונות.

מה עשוי להפריע לגריט?

"משעמם לי". "זה לא שווה את המאמץ". "זה לא חשוב לי". "אני לא מסוגלת, אז אין סיבה לא לוותר".

מה מניע גריט?

עניין.

היכולת להתאמן – בעיקר התמקדות במה שצריך לשפר.

תכלית – זה חשוב לי וגם לאחרים.

תקווה – כשדברים לא מסתדרים כמו שרצית או תכננת, בכל אחד מהשלבים הנ"ל.

‍

החלק השני מוקדש לכל אחד מארבעת הדברים שמניעים גריט ויכולים לעזור לקוראים לפתח את הגריט שלהם.

‍

החלק השלישי מתאר דרכים לפתח גריט "מבחוץ" – איך הורים יכולים לעזור, איך סביבת הלימודים או האימונים יכולה להשפיע, וכיצד לפתח תרבות של גריט.

‍

זה ספר שכל אדם שעוסק במשהו ורוצה לעסוק בו בצורה טובה יותר – הורות, אימון, לימוד, נגינה, ספורט, כל דבר – צריך לקרוא.

‍

כשדאקוורת' סיימה לכתוב את הספר היא הקריאה אותו לאביה במשך ימים, שורה אחרי שורה. הוא נאבק בפרקינסון והיא לא בטוחה כמה הבין, אך כשסיימה להקריא הוא הנהן פעם אחת וחייך.

‍