הקבוצות הגדולות אי פעם מחזיקות בקפטנים בעלי תכונות מסוימות שאיפשרו להם להגיע לאן שהגיעו. פוסט שביעי בסדרה - שליטה ברגשות.
רוצים לדעת עוד על הספר The Captain Class? לחצו כאן.
לפרק הראשון בסדרה - עקשנות - לחצו כאן.
לפרק השני בסדרה - תחמנות - לחצו כאן.
לפרק השלישי בסדרה - הובלת מים - לחצו כאן.
לפרק הרביעי בסדרה - תקשורת מעשית - לחצו כאן.
לפרק החמישי בסדרה - מנהיגות ללא מילים - לחצו כאן.
לפרק השישי בסדרה - אמת לא נעימה והאומץ להיות שונה - לחצו כאן.
ז'רום פרננדז עמד לשחק בגמר אליפות העולם בכדוריד כאשר גילה שאביו עומד למות. האבא סירב להתפנות בהתחלה לבית החולים כי בבית החולים לא משדרים את האליפות. ההורים שלו שמרו את הסוד במשך שבועות כדי שז'רום יוכל להתרכז בתפקידו בנבחרת. ז'רום אמר לאמא שלו שהוא חוזר הביתה. היא אמרה לו שישחק בשביל אבא שלו. "אתה צריך לנצח בשבילו. יהיה לך מספיק זמן לחזור הביתה ולהיפרד ממנו עם מדליה. אבל אתה צריך לנצח בשבילו."
ז'רום התלבט מאוד. רק כמה חודשים לפני כן הוא הפך להיות הקפטן של הנבחרת, אבל הוא עדיין לא הרגיש בנוח. אם הוא היה נוסע הביתה וצרפת הייתה מפסידה, היו עולות שאלות לגבי המנהיגות שלו. הוא לא רצה שזה מה שיקרה.
פרננדז התייעץ גם עם המאמן שלו, ולבסוף החליט שישחק. עוד החלטה שהיה צריך להחליט היא אם לספר לחבריו לקבוצה על המצב, או לא. הוא לא רצה להסיח את דעתם או לגרום להם להתייחס אליו אחרת. זה היה המשחק הכי גדול בקריירה שלו עד אותו רגע, ולא רק שהוא לא יספר לאף אחד על מצבו של אביו, הוא גם צריך להתנהג כרגיל.
המשחק היה צמוד. שתי דקות לסיום הצרפתים היו ביתרון 3 שערים. פרננדז מצא את עצמו מול השוער הקרואטי בסיטואציה לא פשוטה, ואיכשהו הצליח להבקיע.
לקרואטים הורחק שחקן במהומה אחרי השער, וצרפת זכתה באליפות העולם. כשהשחקנים האחרים גילו מה עבר על פרננדז, הם היו המומים. פרננדז טס הביתה מיד והגיע לבית החולים עם בנו. אביו עדיין היה בחיים, הוא מת 5 ימים לאחר מכן.
בשנים לאחר מכן צרפת הפכה לנבחרת הכדוריד הדומיננטית אי פעם. הם זכו בזהב אולימפי פעמיים ברצף, ב-3 מתוך 4 אליפויות עולם ובשתי אליפויות אירופה. הן היו הנבחרת היחידה שהחזיקה בשלושת התארים הללו באותו זמן. השחקנים האחרים קיבלו על עצמם את המנהיגות של פרננדז כאשר ראו מה היה מוכן לעשות עבור הנבחרת.
ריצ'רד דיווידסון מרצה בכל העולם על resiliency, היכולת להתאושש ממצבים שונים ולהישאר עמידים. הוא מדגיש שהתכונה הזו, כמו שאר תכונות ב-DNA שלנו, אינן חקוקות באבן. היומיום שלנו, החברה שלנו, החיים הרגשיים שלנו – כולם שולטים בגנים שלנו כמו ווליום של מכשיר טלוויזיה או נגן מוזיקה. אפשר להגביר ולהחליש את הדרך בה אנחנו מתייחסים לאירועים שונים. אחרי פגישה עם הדלאי-לאמה ב-1992, הוא רצה לדעת לחקור אם אפשר ללמד בני אדם להיות עמידים, אם הם יכולים לבצע שינויים חיוביים בצורה מודעת. הוא שאל, בין השאר, האם בני אדם שמבצעים מדיטציה מתאוששים מהר יותר ממצבים קשים?
בניסוי שהשווה בין 14 אנשים מנוסים מאוד במדיטציה ו-14 שלא, מכות חום כואבות (אבל לא מסוכנות) נשלחו לכיוון היד של כל אחד מהמשתתפים. המוח שלהם נבדק במכשיר MRI בזמן הזה, ולמרות שבמהלך מכת החום המוח של כולם עסק בכאב, אלה המנוסים במדיטציה התאוששו מזה יחסית מהר, בעוד אלה שלא המשיכו להתעסק בזה ולחוות את הכאב שוב ושוב.
קרלס פויול מסכים: "זו פילוסופיה ממש מעניינת. הם תמיד מאוד רגועים. הם מנסים להימנע מקונפליקט, לעשות טוב לאחרים מבלי לפגוע באף אחד."
כנראה לא נדע אם הקפטנים הגדולים נולדו עם היכולת לשלוט ברגשותיהם או שפיתחו אותה במהלך חייהם. אולי המחויבות שלהם לקבוצה גרמה לשינוי כלשהו במוח שלהם. בכל מקרה, הקפטנים הגדולים ידעו לשלוט ברגשות שלהם ולנתב אותם לעשייה חיובית גם במקרים שליליים בצורה קיצונית.
