הקבוצות הגדולות אי פעם מחזיקות בקפטנים בעלי תכונות מסוימות שאיפשרו להם להגיע לאן שהגיעו. פוסט שני בסדרה - תחמנות.
רוצים לדעת עוד על הספר The Captain Class? לחצו כאן.
לפרק הראשון בסדרה - עקשנות - לחצו כאן.
בחברה מנומסת יש שתי פעילויות בהן מקובל לפגוע באחרים כדי להשיג ניצחון – הראשונה היא מלחמה. השניה היא ספורט.
בספורט, התנהגות הספורטאים נקבעת ונשפטת על ידי חוקים אותם אוכפים שופטים וגופים מכהנים שמדגישים ספורטיביות כמעט בכל מחיר.
כמעט.
דרק ג'יטר היה שחקן בייסבול למופת ואדם יוצא מן הכלל. הוא לא לקח סטרואידים, הוא לא התחיל קטטות במגרש וגם לא הצטרף לכאלה שכבר התחילו, הוא עשה מעשים טובים לצדקה. ב-12 השנים שדרק ג'יטר היה הקפטן של קבוצת הבייסבול המפורסמת בעולם – הניו יורק יאנקיז – הם זכו באליפות פעם אחת בלבד.
דרק ג'יטר היה טוב לבייסבול. הוא היה טוב לעסקים. ובכל זאת, הגישה שלו, ההתנהגות שלו, הדרך בה ביצע על המגרש הייתה שונה מאוד מהקפטנים הגדולים של הקבוצות הטובות בעולם.
ריצ'י מקו (McCaw) הוא שחקן ניו זילנד ברוגבי. ניו זילנד הם הנבחרת הטובה בעולם במשך שנים, והם הגיעו לאליפות העולם ב-2015 פייבוריטים לזכות במקום הראשון. ארגנטינה חשבה קצת אחרת במשחק הראשון בטורניר, ובמהלך מרכזי אחד חטפו כדור ושחקן שלהם עמד לצאת לדרך ולהבקיע, כאשר איבד שיווי משקל ונפל.
הוא לא סתם נפל. מקו מתח את הרגל שלו מספיק כדי שאצבעות רגליו יכשילו את השחקן הארגנטיני. זה אסור. מקו הורחק ל-10 דקות. הקהל שרק בוז. ארגנטינה לא הבקיעו. ניו זילנד ביצעו מהפך במחצית השנייה וניצחו. מקו התנצל...
זו לא הייתה פעם ראשונה של מקו בכיפוף חוקים או שבירתם. בשונה מדרק ג'יטר, ב-10 השנים של מקו בתפקיד הקפטן של ניו זילנד ברוגבי, הם ניצחו 95 משחקים, הפסידו רק 21, ומקו היה היחיד אי פעם שזכה להניף את גביע העולם פעמיים ברצף.
כם סטיב ג'ובס לא היה נחמד. הוא דרש תוצאות, פיטר אנשים שלא עשו את התפקיד שלהם והתנהג כמו ביריון. התהליך בחברת אפל היה מגעיל. התוצאות היו מרהיבות.
סטיב ג'ובס וגם ריצ'י מקו וקפטנים אחרים כמוהו, לא כופפו את החוקים (או שברו אותם) כדי לפגוע באנשים. הם פשוט רצו לנצח. הם לא היו ביריונים כי המטרה לא הייתה לפגוע במכוון במישהו אחר. תוקפנות ותחמנות הן מיומנויות. הקפטנים של הקבוצות הגדולות בעולם יודעים את זה ומשתמשים בזה.
דידיה דשאן, הקפטן של נבחרת הכדורגל של צרפת, מודה שחשוב לשמור על משמעת ולדעת מתי אפשר לבצע עבירה שתעזור לקבוצה ומתי אתה קרוב מדי לשופט וזה יהיה רעיון לא טוב.
ספורטאים נכנסים למגרש והם לא מתנהגים לפי חוקים או קודים של מוסר שקיימים מחוץ למגרש. יש דברים שנחשבים מוסריים אבל על המגרש הם נאיביים או פשוט החלטות לא נכונות. אתה יכול להיות אדם אחד מחוץ למגרש ואדם אחר בתוכו.
הקפטנים של הקבוצות הטובות בעולם לא היו מלאכים. הם לא האמינו שכדי להיות ענק אתה צריך להיות ספורטיבי. במשחק אתה מבצע עבירה ומקבל בעיטה חופשית, או הרחקה לכמה דקות, או כרטיס צהוב, או אפילו מורחק לחלוטין. אם זה שווה את הנקודות שזה עזר לקבוצה לחסוך או לייצר, אז זה מספיק בתחום הספורטיביות כדי להישאר כלי שניתן להשתמש בו, מיומנות שניתן ללמוד.
מה שמשנה לקפטנים הגדולים זה לא מה חושבים עליהם, אלא להוביל את הקבוצה שלהם למקום אליו היא מכוונת – להיות הטובה בעולם.
