אז...בואו נראה אם נוכל להרכיב צוות גדול של מוחות יחד כדי להמציא דרך טובה יותר להתאמן על זריזות...
בין אם מדובר בקונוסים, בצמיגים, בסולמות או במשוכות, במהלך השנים היינו להוטים להשתמש בכלים חדשים לאימון זריזות בספורט...והאמת? לא בהצלחה גדולה.
כאשר ספורטאים/תלמידים משתמשים בציוד כמו זה שהוזכר הם צריכים להסתכל למטה על הקרקע בזמן שהם זזים (האם זה מה שאנחנו רוצים?), צריכים לחכות בתורים ארוכים עד שיגיע תורם (משעמם!) ומעל הכול לציוד בפני עצמו אין שום ערך פונקציונאלי או תכליתי עבור התנועה - אין שום דבר על הקונוס שדורש ממך לקבל החלטה אם ללכת שמאלה או ימינה.
אנחנו מתאמנים על זריזות מזויפת!
אז...בואו נראה אם נוכל להרכיב צוות גדול של מוחות יחד כדי להמציא דרך טובה יותר להתאמן על זריזות...
מאוחר מדי!
כילדים כבר הבנו איך לשפר את הזריזות שלנו לפני 150 שנה. התשובה היא - תופסת. כשאנחנו משחקים תופסת אנחנו צריכים להרים את הראש כדי להסתכל על המתחרים, כולם כל הזמן בפעילות ולא מחכים בתור, והכי חשוב, לתנועות שלנו יש מטרה. אנחנו הולכים שמאלה כי מישהו מנסה לתפוס אותנו מימין. זו זריזות אמיתית!
במקום להשתמש בציוד כזה או אחר, שחקו תופסת באימון הבא שלכם - בקשו מהשחקנים לשלוט בכדור בזמן שהמאמן מנסה לרוץ ולתפוס אותם, סמנו אזור ובקשו משחקן אחד לנסות לתפוס שחקן אחר בזמן שהוא מניע את הכדור ועוד.
הציוד הטוב ביותר שאי פעם הומצא לאימון ספורטאים בספורט קבוצתי הוא הספורטאים עצמם.
הפוסט תורגם לעברית על ידי אליה פורמן. לקריאת הפוסט המקורי, לחצו כאן.
לעוד פוסטים על ביצועים על המגרש לחצו פה.
