לפרק הקודם מתוך לחשוב מהר, לחשוב לאט לחצו כאן.
מכירים את זה שאתם נמצאים במשחק יוצא מהכלל, הכול הולך לכם ולקבוצה שלכם (ולא משנה אם זה בתור ספורטאים, מאמנים או אוהדים)?
ואז, קורה אירוע שהורס את הכול.
אולי החטאה מעצבנת.
אולי אירוע אלים.
אבל האירוע לא הרס את החוויה.
הוא רק הרס את הזיכרון של החוויה.
אבל הזיכרון של החוויה הוא כל מה שנשאר לנו.
האני שחווה דברים יכול לענות על השאלה "האם זה כואב עכשיו?"
האני שזוכר דברים יענה על השאלה "בסך הכול, איך זה היה?"
החוויה מושפעת ממה שקרה באמת.
הזיכרון מושפע בעיקר משני רגעים: רגע השיא והרגע הסופי.
אנחנו מתעלמים ממשך האירוע, לא משנה אם היה חיובי או שלילי.
אנחנו שואפים שכאב יהיה קצר ושעונג יתמשך, אבל כאשר משנים לנו את התנאים אפשר לגרום לנו לסבול מאירוע ממושך של עונג ולא לסבול כל כך מאירוע ממושך יותר של כאב.
אפשר לתכנן ככה עונה,
אפשר לתכנן ככה חודש,
או אימון בודד.
ואפשר לתכנן ככה את החיים שלנו.
