דינמיקה אקולוגית ולמידה מוטורית? איך שני הנושאים האלה קשורים זה לזה ומה אפשר לעשות איתם כדי לעזור לספורטאים ללמוד ולהתקדם? לירן שפירא מסביר.
בשבוע שעבר הצגתי את מודל האילוצים/הגבלות (Constraints - Newell 1986) שמסביר איך מגבלות מסוימות על אפשרויות הפעולה של הספורטאי מובילות אותו להתנהגות וכולל 3 קטגוריות: משימתי, אישי וסביבתי. המגבלות הללו אינן עובדות בנפרד, אלא משפיעות על תהליך הלמידה של הספורטאי בצורות מורכבות ובלתי צפויות, ומעצבות את מרחב הלמידה של כל ספורטאי בדרך שונה. דרך הניסיונות של הספורטאי לעמוד בתנאי המשימות שלו בהתאם למגבלות הייחודיות שלו וסביבת האימון, מתגלות (EMERGE) דרכי פעולה מוכוונות מטרה שהספורטאי מסגל לעצמו.
אז איך זה קורה?
תאוריית הדינמיקה האקולוגית ללמידה מוטורית טוענת שהתמקדות ביחסים בין הספורטאי לסביבתו (learner–environment relationship) היא הבסיס לעיצוב למידה בספורט. לפי גישה זו, המפתח לעיצוב משימות לימוד הוא להבין איך כל ספורטאי מגיב לסביבתו. כשמסתכלים על האימון מהזווית של יחסי ספורטאי-סביבה, רואים שהשילוב בין כוונות הספורטאים למערכות התפיסה/פעולה הוא שמוביל להבדלים בהתנהגות שלהם. בזמן תהליך הלמידה יש חשיבות גדולה לגיוון תנועתי כדי לאפשר לספורטאי להבין אילו דרכי פעולה הן יעילות, וחופש פעולה המאפשר יצירתיות וגילוי תנועות חדשות. בתחום הדינמיקה האקולוגית מצאו שהמידע הכי רלוונטי לספורטאי לצורך קבלת החלטות מתגלה דרך אינטראקציות מתמשכות בינו לבין הסביבה והמשימה.
דינמיקה אקולוגית היא תיאוריה המבוססת על ראיות ורעיונות מתחומי מחקר המתמקדים בהתנהגות של מערכות מורכבות כגון מערכות מזג אוויר והתנהגות של להקות דגים או ציפורים. חקר מערכות מורכבות נותן הסברים להופעתן של דפוסי פעולה מאורגנת הנובעים ממספר רב של חלקים קטנים במערכת המשפיעים אחד על השני. הספורטאי עצמו הוא מערכת מורכבת ודינמית הבנוי ממספר רב של מערכות וחלקים קטנים העובדים יחד ליצירת פעולות קואורדינטיביות. המורכבות של הספורטאי הופכת את תהליך רכישת המיומנות לבלתי צפוי, אך באותו זמן היא מאפשרת מגוון רב של דפוסי פעולה יצירתיים להופיע דרך יחסי הגומלין עם הסביבה.
ספורטאים ברמה גבוהה אינם נעולים על פתרונות קבועים - הם מסוגלים להתאים את התנהגותם באופן המאפשר להם להשיג את מטרות המשימה לפי השינויים בתנאי סביבת התחרות. לדוגמא בכדורגל כששחקן מקבל הרמה לתוך הרחבה, בדרך כלל עומדות בפניו כמה אפשרויות פעולה (נגיחה, מספרת, עצירה על החזה), כאשר הפעולה המועדפת מושפעת מתנאי הסביבה (מסלול הכדור, מיקום המגנים, מהירות הספורטאי). דרך האינטראקציות החוזרות שלהם עם הסביבה (מתחרים, חברי קבוצה, משטחים, מצב גופני), הם לומדים לזהות את האפשרויות העומדות בפניהם בכל מצב נתון.
לכן, לפי גישה זו, מטרה עיקרית ללמידה היא להדריך את כוונות ומיקוד הספורטאים כך שהם יבינו אילו מקורות מידע מהסביבה יכולים לעזור להם לפעול בצורה יעילה. תכניות אימון לשיפור מיומנות בספורט צריכות להדגיש את היכולת של הספורטאי לזהות מידע רלוונטי, בשילוב עם הבנה של המטרות, כדי שהפעולות המיטביות למצב הנתון יופיעו מתוך המערכת המורכבת - הספורטאי והקבוצה.
מקורות:
Davids, K., Araújo, D., Hristovski, R., Passos, P., & Chow, J. Y. (2012). Ecological dynamics and motor learning design in sport. Skill Acquisition in Sport: Research, Theory and Practice, March, 112–130. https://doi.org/10.13140/RG.2.1.2297.0089
Davids, K., Araújo, D., Vilar, L., Renshaw, I., & Pinder, R. (2013). An ecological dynamics approach to skill acquisition: Implications for development of talent in sport. Talent Development and Excellence, 5(1), 21–34.
Seifert, L., & Davids, K. (2017). Ecological dynamics: A theoretical framework for understanding sport performance, physical education and physical activity. Springer Proceedings in Complexity, 29–40. https://doi.org/10.1007/978-3-319-45901-1_3