ספר נהדר ומאוד קריא שמבוסס על עבודת מחקר יוצאת מן הכלל של בחור אחד, שחיפש בביוגרפיות, בעיתונים, במגזינים ובאתרי אינטרנט, ואסף כל מה שהצליח למצוא על איך אנשי תרבות ואומנות מובילים בעולם מנצלים את היום שלהם. הוא מצא עשרות אנשי רוח: סופרים, פילוסופים, מלחינים, מחזאים, תסריטאים וציירים.

מה הוא גילה:

1. יש אנשים שקמים בבוקר (סטיבן קינג), יש אנשים שקמים בצהריים (פבלו פיקאסו), יש אנשים שקמים לפנות בוקר (הרוקי מורקאמי)...

2. יש אנשים שמעדיפים לישון מעט ויש אנשים שמעדיפים לישון הרבה.

3. יש אנשים שאוכלים בבוקר, יש אנשים שלא אוכלים ומעדיפים רק קפה או תה, יש אנשים שבכלל מסתפקים בסיגר...

4. יש אנשים שעובדים בחדר העבודה שלהם (פי ג'י וודהאוס), יש כאלה שעובדים מהמיטה, יש כאלה שהולכים למשרד או לסטודיו שלהם (ואן גוך), ויש כאלה שבכלל חושבים ומנסחים תוך כדי הליכה.

5. יש אנשים שמצליחים לכתוב או להלחין גם כשהם מוקפים אורחים (ג'יין אוסטן), ויש כאלה שמעדיפים שקט מוחלט לידם (תומאס מאן), ואם צריך לעבור לבקתה מבודדת הם יעשו זאת.

6. יש כאלה שעובדים שלוש שעות ומבלים עוד 16, יש כאלה שעובדים 18 שעות ולא ישנים כמעט.

7. יש כאלה שמבלים את השעות שאינם עובדים עם המשפחה, יש כאלה שמבלים עם חברים ויש כאלה שמעדיפים להסתובב ברחובות או בבתי קפה.

8. יש כאלה שהעדיפו לשבת ולכתוב כל יום מספר מוגדר של מילים ויש כאלה שהתחילו מתישהו והפסיקו רק כשנגמרה להם היצירתיות לאותו יום. אחרים היו מחכים שתגיע להם המנגינה, גם אם זה היה קורה באמצע משחק עם חברים או ארוחת ערב.

ומה זה אומר לנו?

זה אומר לנו שלכל אחד הדרך שלו להצליח (או להיכשל). גם אם נדמה שיש דרך טובה יותר, צריך לזכור שהיא טובה יותר עבור מישהו אחר, וכמובן – אין דרך אחת להצליח.

בכל מקרה שלא יהיה, טוב שיש רוטינה שמסדרת את היום ועוזרת לשמור על ראש נקי.

עוד על רוטינות בקרוב.

‍