‍

בשבוע שעבר כתבתי על תאוריית הדינמיקה האקולוגית ללמידה מוטורית, אשר טוענת שהיחסים בין הספורטאי לסביבתו (learner–environment relationship) הם הבסיס לעיצוב סביבת אימון יעילה. על בסיס התאוריה ומחקר התפתחה שיטת אימון הדורשת ממאמנים להפוך למעצבי סביבה במקום מדריכים, ולהציג לספורטאים שלהם בעיות במקום פתרונות כדי שהם ילמדו איך לקשור את המידע מהסביבה לפתרונות יעילים וייחודיים לעצמם.

גישה זו נקראת "גישת ההגבלות" (CONSTRAINTS-LED APPROACH).

בגישה זו מאמנים צריכים לאפשר לספורטאים לצבור ניסיון מתמשך בחיפוש אחר פתרונות, ודרך הניסיונות החוזרים ללמוד איזה מידע רלוונטי לביצועים ואילו פתרונות עובדים באיזה מצב.

‍

בספר שנכתב על גישת ההגבלות, החוקרים הגדירו ארבעה עקרונות מרכזיים לעיצוב האימון, אשר מייצגים את יסודות התיאוריה של דינמיקה אקולוגית. העקרונות הם:

1. מטרת האימון - Session Intention: "מהי מטרת האימון?" היא השאלה הראשונה שהמאמן צריך לשאול את עצמו ולהגדיר בבירור לעצמו ולספורטאים.

הגדרת המטרה היא קריטית כי היא עומדת מאחורי כל החלטות הספורטאי ומשפיעה על איך הספורטאי רואה ומגיב להזדמנויות פעולה מהסביבה.

2. להגביל כדי לאפשר - Constrain to Afford: על המאמן לבנות משימות שנותנות לספורטאים הזדמנות וסיבה לפעול בצורה מסוימת בלי להכריח אותם לפעול איך שאנחנו רוצים.

על ידי הצבת מגבלות על אפשרויות הפעולה של הספורטאים אנחנו יכולים להזמין אותם לחקור פתרונות חדשים ויצירתיים. הרעיון הוא שהספורטאים ילמדו על בשרם מה, מתי ואיך לפעול כדי להשיג את המטרות של המשחק.

3. עיצוב סביבת למידה ייצוגית - Representative Learning Design: לדאוג שבזמן האימון הספורטאים יראו, ישמעו וירגישו דברים דומים לסביבת התחרות.

אפשר לבחון תפקודיות ומהימנות פעולה דרך שאלות מנחות. האם המידע שהספורטאים משתמשים בו להנחות את הפעולות שלהם הוא שימושי ורלוונטי למצב שיתקלו בו בתחרות? האם רצף הפעולה המלא (מטרה-תפיסה-פעולה) הינו תמונת ראי של הפעולה בזמן תחרות? זאת אומרת, הפעולה נראית, מרגישה ומתנהגת כמו בתחרות.

4. חזרות ללא חזרה - Repetition Without Repetition: תהליך האימון צריך להיות מורכב מחיפוש מתמשך של הספורטאים אחר פתרונות מוטוריים יעילים לבעיות אותן מציג המאמן.

אימון אפקטיבי אינו צריך להיות חזרה שוב ושוב על אותו פתרון, אלא תהליך של חזרות על הניסיון לפתור בעיה מסוימת במגוון טכניקות אשר משתפרות מחזרה לחזרה. פחות התמקדות על פעולות חוזרות של טכניקה, אלא חזרה של פעולות-גומלין בין הספורטאי למשימה.

המאמן עדיין יכול לקחת חלק פעיל באימון על ידי הסבת תשומת לב הספורטאים למידע ולהזדמנויות שהם פספסו, אך כשתפקידו המרכזי הוא לעצב את הסביבה ולתת לספורטאים לחקור בעצמם, הוא מקבל יותר זמן להסתכל מהצד ללא התערבות ואולי ילמד משהו מהספורטאים שיפתיע אותו.

‍

הולגר גשווינדר, המאמן המפורסם והמנטור של דירק נוביצקי, הוביל אותו בדרך דומה.

לחצו כאן כדי לקרוא.

מקורות:

Renshaw, I., Davids, K., Newcombe, D., & Roberts, W. (2019). The Constraints-Led Approach: Principles for sports coaching and practice design. Routledge.

Woods, C.T., McKeown, I., O’Sullivan, M. et al. Theory to Practice: Performance Preparation Models in Contemporary High-Level Sport Guided by an Ecological Dynamics Framework. Sports Med - Open 6, 36 (2020). https://doi.org/10.1186/s40798-020-00268-5

‍