פול אנאקון גדל בתור שחקן טניס לא רע, ובגיל צעיר עבר לאקדמיית הטניס של ניק בולטיירי בפלורידה, שם גדל מספר רב של שחקני טניס מהמובילים בעולם (כולל מריה שראפובה)

מבולטיירי עבר לשחק וללמוד בקולג' נחשב, ואז לקריירה מקצוענית בה דירוג השיא שלו היה 12 בעולם.

אחרי שסיים לשחק, עבר אנאקון לקריירת אימון מצליחה, בה אימן, בין השאר, את פיט סמפראס, סלואן סטיבנס, טים הנמן ורוג'ר פדרר.

אנאקון כתב ספר בו הוא משווה בין אירועים שונים שקרו בחייו ובחיי הספורטאים אותם אימן כדי לעזור לקוראים גם בחיים הפרטיים שלהם, ומכאן שם הספר.

"איך השגת את האיזון הרגשי שלך?" שאל יום אחד אנאקון את פדרר.

"כשהייתי צעיר יותר, מצב הרוח שלי היה הפכפך. לפעמים היה לי קשה להתאמן, וכשדברים לא היו הולכים כמו שצריך הייתי מתאמן בכאילו..."

"אז איך שינית את זה? אימון? הורים? משהו אחר?"

"בסופו של דבר, החלטתי בעצמי. כולם אמרו לי כמה מוכשר אני, אבל לקח לי זמן פשוט לקבל דברים מסוימים וללמוד להתחרות, בלי קשר לאיך דברים הולכים באותו יום. מאמנים ואנשים סביבי ניסו לשכנע אותי להתנהג בדרך מסוימת, אבל הרגשתי שזה היה תלוי בי להחליט את זה, ולחיות את מה שבחרתי. וכך עשיתי."

ופדרר הוסיף: "רק רציתי לוודא שאני מקצוען ואני לא מפספס בגלל דברים שבשליטתי, כמו הגישה המנטלית שלי."

גם פיט סמפראס שיתף את אנאקון בסיפור דומה בנושא, אצל סמפראס זה היה בעקבות הפסד בווימבלדון בגיל 21:

"לא נתתי כל מה שהיה לי... וזה אכל אותי. פשוט החלטתי שלא אתן לזה לקרות שוב – אם הפסדתי, שיהיה, העיקר שאדע שהשארתי הכול על המגרש ועשיתי כל מה שאני יכול באותו יום כדי להוציא מעצמי את המיטב, ואז לעבור הלאה."

כל העזרה בעולם לא יכולה לעזור לך. השינוי צריך לבוא ממך.

‍

אנאקון מספר שאחד הדברים שהוא מקפיד עליהם זה לראות את התמונה השלמה. תוצאות של משחקים או טורנירים עשויות להשפיע על הרגשות שלנו בטווח הקצר ולתת הרגשה של הצלחה או כישלון, אבל התקדמות תלויה ביכולת לראות את התמונה כולה. לא סתם מתאגרפים אומרים בסיום הקרב בראיון "אני אצטרך לראות את הווידאו." או שחקנים אומרים בסיום משחק "אנחנו נצפה בווידאו ביחד עם צוות האימון ונסיק מסקנות."

‍

המערכת שנקראת "עין הנץ" (Hawk Eye) השפיעה מאוד על משחק הטניס וכמעט לגמרי הוציאה מהמשחק את טעויות האנוש של שופטי הקו.

רוג'ר פדרר לא היה מתומכי המערכת, אבל הוא קיבל את השימוש בה ועבר הלאה.

ברור שלא בכל מגרש ישנה מערכת כזו, ולכן נוצר חוסר שוויון מסוים, אבל פדרר חושב בצורה מעט שונה:

"החלטה אחת לא צריכה להכריע משחק שלם בכל מקרה, יש הרבה נקודות במשחק והזדמנויות במשחק בהן אפשר להתמקד או להתווכח, לא רק בנקודה המסוימת הזו. ולכן נקודה כזו לא באמת מנצחת לך או מפסידה לך משחק."

‍

אנאקון מציין תכנית לקידום טניס בה הוא משתתף, וכותב שהרצון לשחק הופך לרצון ללמוד איך לשחק, ותומך בו. השילוב של שניהם הופך את המשחק לכיף.

‍

אחד הזיכרונות החזקים של אנאקון מהזמן באקדמיה של בולטיירי הוא שיחה בשבועות הראשונים בה בולטיירי דיבר בתשוקה גדולה וניסה לעזור לספורטאים להתמקד. ספורטאי שמתאמן ללא פוקוס לא יכול להפיק מעצמו את המיטב, הוא למעשה מבזבז את הזמן של עצמו – יותר מדי רגעים מבוזבזים, יותר מדי אימונים מבוזבזים.

מבחינת אנאקון, תפקיד המאמן ליצור בתחילה פוקוס על ידי עניין.

בהמשך, הספורטאי/ת צריכים לעבור דרך רגעים שאינם בהכרח מהנים או מעניינים כדי להגיע לרמה הגבוהה ביותר. עבור כך דרושה משמעת.

‍