אצל רוב בני האדם הדופק מראה את רמת ההתרגשות. גם אצל מאמנים. אז למה אצלי הוא נמוך רוב הזמן?
ברגע ממוצע במהלך היום הדופק שלי סביב 70.
קצת לפני שהשופט מקפיץ את הכדור לתחילת המשחק (לא משנה איזה) הדופק שלי סביב 110.
במשחק עצמו אני בסביבות ה-85.
באימונים שאני מאמן אני לפעמים מגיע ל-90 ומעלה.
למה הדופק שלי קופץ בתחילת משחק ואיך אני שומר עליו נמוך יחסית בשאר הזמן? שאלה טובה. ויש לי תשובות.
עם השנים הצלחתי לעבוד עם עצמי בעזרת השאלה "מה חשוב עכשיו?" שאני לפעמים מחליף בשאלה "מה הם צריכים ממני?"
יש 3 ערכים מרכזיים שמנחים אותי בעבודה היומיומית שלי, וכל פעם שאני נתקל בהתלבטות או בנקודה שעלולה לעורר משבר, אני עונה לעצמי על השאלות האלה ומחליט.
כל זה קורה בדופק יחסית נמוך כי אין דבר שיותר חשוב לי מאשר לשמור על הערכים שמנחים אותי. אם ננצח או נפסיד, אם שחקנית תקלע או תחטיא, אם שחקן יתעצבן או ידבר יפה - כל אלה לא משנים את מי שאני ואת מי שאני רוצה להיות.
אני אשמח לעזור למאמנים נוספים לעשות את זה ולהרגיש ככה.
מוזר בעיניי שמאמנים מוכנים לעשות הכול כדי לעזור לקבוצה שלהם לנצח את המשחק הבא, אבל "הכול" הזה לא כולל לפתח את עצמם לגירסה יותר מעודכנת ויותר שלמה. אני יודע שזה ככה בכל מקום כמעט בעולם, אבל זה יכול להשתנות.
לפוסט המרכזי עם כל הפוסטים מהספר Second set of eyes - לחצו כאן.